חג הסוכות

מידת ההוד - פנימיות שבלב, ומקורה של ההודיה האמיתית
מאת: הרב יהודה טאוב

🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:

🎧 בקול הלשון  ·  ▶ סרטון בנושא ביוטיוב

📑 תוכן העניינים

א. "ספר ההוד" - הוד כיופי פנימי

המהר"ל, בהקדמה לספרו "גבורות ה'", מספר שבכוונתו היה לכתוב שישה ספרים על השבת והחגים, אך לא זכינו לכולם. אחד הספרים שתכנן היה על חג הסוכות, ושמו יהיה "ספר ההוד" - כי בו נותנים הודיה והלל לקדוש ברוך הוא בארבעת המינים.

מבארים הגר"א והמלבי"ם: "הוד" הוא יופי פנימי, לעומת "הדר" שהוא יופי חיצוני. הגר"א על הפסוק "פֶּן תִּתֵּן לַאֲחֵרִים הוֹדֶךָ" (משלי) מבאר: ההוד הוא הטוב הפנימי, וההדר הוא הדרת הפנים החיצונית המגיעה מתוך ההוד הפנימי.

הגר"א, המלבי"ם

ב. שעיר לעזאזל - העמדת הכוחות במקומם

הרב מנחם רקנטי, בפירושו על התורה בפרשת אחרי מות, מבאר יסוד עמוק ברעיון הטמון בשעיר לעזאזל: כשה' ברא את העולם, הוא העמיד את כל הכוחות במקום המתאים להם - הכוחות הפנימיים היו בפנים, והחיצוניים בחוץ. אך לאחר החטא, "נתקלקלו הצינורות" ונשתבשו הסדרים: הכוחות החיצוניים נכנסו פנימה, והפנימיים יצאו החוצה. לכן מקריבים שעיר לה' בפנים (במקדש) ושעיר לעזאזל בחוץ, כדי להעמיד את הכוחות במקומם הנכון.

הריקנטי מרמז זאת בסיפור יעקב ועשו: יעקב נתן לעשו מתנות ("וַיָּשָׁב עֵשָׂו בַּיּוֹם הַהוּא לְדַרְכּוֹ שֵׂעִירָה" - רמז לשעיר לעזאזל, המסמל את הכוחות החיצוניים) - ומיד לאחר מכן "וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה", רמז לכך שעם ישראל טרודים מיום כיפור ועד סוכות בהכנת הסוכה.

ג. מיום כיפור לסוכות - מהלב הטהור נובעת ההודיה

מה אנו יכולים ללמוד מכך? ביום הכיפורים עבודתנו היא לתקן את עצמנו: מה שצריך להיות בפנים (התורה, התפילה, ההודיה, המצוות) - אנו מכניסים אל תוך הלב; ומה שצריך להיות בחוץ (העבירות והחטאים) - אנו מוציאים החוצה. לאחר שזכינו להיטהר ביום הכיפורים, הפנימיות שלנו מתוקנת והלב נקי - ובכך אנו נכנסים לחג הסוכות עם לב נקי וטהור לעבודת ה'.

רש"י במסכת סוטה (מ, ע"א), בביאור "מודים אנחנו לך", מבאר: "שֶׁנָּתַתָּ בְּלִבֵּנוּ לִהְיוֹת מוֹדִים לְךָ וּדְבוּקִים בָּךְ" - ההודיה לה' מגיעה דווקא מתוך דביקות וקרבה בלב.

רש"י, סוטה מ, ע"א

וזה מבאר גם למה מידת ההוד קשורה דווקא לחג הסוכות: לאחר שזכינו ביום הכיפורים לכפרה ולטהרה, מתחברים אנו ללב שלנו - הפנימיות שהיא עניינה של מידת ההוד. אז בחג הסוכות מספיק לנו לגור בדירת עראי, כי החיצוניות כבר לא תופסת מקום כה חשוב אצלנו - אנו כבר יודעים שהעיקר הוא להיות "בְּצִלָּא דִּמְהֵימְנוּתָא" (בצל האמונה). ומתוך חיבור זה ללב, נובעת שירה והודיה לקדוש ברוך הוא מתוך הפנימיות, כמו שכתוב במדרש: "עַם נִבְרָא יְהַלְלוּ יָהּ" - לאחר ההתחדשות בראש השנה ויום הכיפורים, "מַה לָּהֶם לַעֲשׂוֹת? לִיטּוֹל אֶתְרוֹג בְּיָדָם, לוּלָב וַעֲרָבֵי נַחַל וַהֲדַסִּים לְהַלֵּל אוֹתְךָ."

מיום הכיפורים - לב טהור ופנימי; ומן הפנימיות הזו נובעת ההודיה של חג הסוכות

📚 מקורות ומראי מקומות

  1. מהר"ל, הקדמה לספר "גבורות ה'" - "ספר ההוד"
  2. הגר"א, המלבי"ם - "הוד" כיופי פנימי לעומת "הדר"
  3. ר' מנחם רקנטי, פירוש לתורה, פרשת אחרי מות - טעם שעיר לעזאזל
  4. בראשית לג, טז-יז - "וַיָּשָׁב עֵשָׂו... וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה"
  5. רש"י, סוטה מ, ע"א - "שנתת בלבנו להיות מודים לך ודבוקים בך"
  6. מדרש - "עם נברא יהללויה"
▲