← לספר המלא

זכר לסעודת
אסתר
דבר תורה
לחול המועד פסח
מאת
הרב יהודה טאוב
הגופן בחוברת זו: Frank Ruhl Libre

חול המועד פסח

זכר לסעודת אסתר

הפה שנפתח ביציאת מצרים

ימי חול המועד פסח מסוגלים להודיה לה', ובעיקר לפתיחת הפה: שהפה שלנו ישפוך דברי שבח והודיה לבורא. כל מטרתו של הפה היא "כי כל פה לך יודה". אבל במצרים הפה היה בגלות. ועכשיו, כשיצאנו, אומר לנו ה':

"אנכי ה' אלקיך המעלך מארץ מצרים, הרחב פיך ואמלאהו" (תהילים פא, יא).

במצרים היינו אצל פרעה, אותיות "פה רע". עכשיו נפתח לנו פה טוב, שכל מהותו לשבח ולהודות לבורא.

הגאון מווילנה על הספינה

בהגדת הגר"א מובא, בשם הפרי מגדים, שפעם הפליג הגאון מווילנה בספינה, ואיתו יהודי פורק עול. הגאון בירך ושתה, והיהודי שתה בלי ברכה. אמר לו הגאון בכאב: ראה מה ההבדל בינינו. אני הודיתי לבורא, ואתה שתית בהתעלמות ממנו.

הצטדק היהודי: גם אני מאמין ומודה לבורא, אבל בלב. "רחמנא ליבא בעי". השיב לו הגאון: אם כן, למה נבראת אדם? היה לך להיברא כלב!

מעלת האדם היא שהוא מדבר. והכלב "כולו לב", מסור כולו לאדוניו. אם העיקר הוא רק הלב, הכלב מעולה ממך. אבל האמת אינה כן: ההלל המשובח ביותר הוא דווקא בפה. ובמזמור "הללו את ה' מן השמים" מונים את כל הבריאה, עד לפסגה: "זקנים עם נערים, יהללו את שם ה'".

היסוד

ההלל שהקדוש ברוך הוא הכי חפץ בו, הוא כשאדם מוציא מפיו דברי שבח והודיה לבורא.

שתי שאלות לחול המועד

האם מותר לומר מזמור לתודה בחול המועד פסח, שלא בתפילה?

מנהג האשכנזים שלא לאומרו בתפילה בחול המועד פסח, כי קורבן תודה בא עם חמץ. ודעת הבית יוסף ומנהג הספרדים לאומרו, כי הוא נאמר לשם הודיה בלבד. ונראה שגם לאשכנזים, הדין הזה רק בתוך התפילה. מי שקרה לו דבר טוב ורוצה לומר מזמור לתודה כהודיה, נראה שמותר.

האם מותר לכתוב הודיות בפנקס בחול המועד?

תלמיד חכם אמר שנראה שמותר, וילדים אינם צריכים לשנות בכתיבה. ונראה שגם מבוגרים, שהרי נאמר "ואל תשכחי כל גמוליו". אם יחכה עד אחרי המועד, עלול לשכוח, ושכחת חסדי ה' היא כעין דבר האבד.

היום שבו נתלה המן

ביום הראשון של חול המועד הקריבו את קורבן העומר. והמשנה ברורה מביא, בשם המגן אברהם ועוד, שטוב לעשות ביום השני של פסח בסעודה זכר לסעודת אסתר, שביום הזה נתלה המן. וכתב השל"ה שהקדמונים נתנו לכך סימן מן ההפטרה:

"וישבת המן ממחרת" (יהושע ה, יב).

ולמה דווקא ביום הזה? המן בעצמו גילה זאת. כשבא לקחת את מרדכי, מצא אותו לומד עם תלמידיו הלכות קורבן העומר, ואמר: יבוא מלוא קומץ הקמח שלכם וידחה את עשרת אלפים ככר הכסף שלי (מגילה טז ע"א).

להודות לפני שאוכלים

מבואר בספר החינוך: התבואה החדשה מתחילה להבשיל, ואמרה תורה שלא נאכל ממנה לפני שנודה לה' עליה. זה קורבן העומר.

והתורה ציוותה: "וספרתם לכם... מיום הביאכם את עמר התנופה" (ויקרא כג, טו). בכל לילה אנו אומרים "היום כך וכך לעומר". למה להזכיר את העומר בכל יום, כשסופרים לקראת מתן תורה?

לשאוף קדימה ולהודות על אחורה

השאיפה להגיע לשער החמישים, לקבל עוד ועוד השגות בתורה, היא דבר נפלא. אבל מרוב שאיפה אדם שוכח מה שכבר קיבל. כתב בחובות הלבבות: בני אדם אינם מודים כי עיניהם רוצות תמיד עוד, והם שוכחים את הטוב שה' כבר גמל להם.

לכן בכל יום מזכירים את העומר, קורבן של שעורים, מאכל בהמה. כשיצאנו ממצרים היינו במ"ט שערי טומאה, כמו בהמות. ובורא עולם בחר בנו גם אז, והעלה אותנו. כשאתה שואף קדימה, אל תשכח להודות על אחורה.

שורש המן הרשע

המן, כמו "המון", תמיד רצה עוד. כולם השתחוו לו, ורק מרדכי לא. ואמר: "וכל זה איננו שוה לי" (אסתר ה, יג). השאיפה לעוד גרמה לו לשכוח את כל הטוב שהיה לו. לא הייתה לו שום הודיה ושום שמחה.

ואנחנו מקריבים את העומר ומודים על הטיפה הקטנה ביותר, ובכל יום מודים על ההתקדמות שלנו. ההודיה על העבר היא הכוח החזק ביותר לתלות את המן, שרוצה רק עוד ושוכח להודות. לכן ביום קורבן העומר נתלה המן על העץ.

אבינו שבשמיים בחר בנו כשהיינו כמו בהמות, ופתח לנו פה טוב כדי שנדבר איתו. נאהב אותו בכל לבנו ונודה לו על כל טיפה, נשאף לעוד ולא נשכח את מה שכבר נתן לנו. מועדים לשמחה!

📚 עוד חומרי לימוד על חג הפסח – חינם, במאגר הקול החמישי: https://www.kol-toda.co.il/chagim/

המאגר המלא: https://www.kol-toda.co.il/

← לספר המלא