זכר לסעודת אסתר

פתיחת הפה להודיה בחול המועד פסח, ומדוע נפל המן דווקא ביום קרבן העומר
מאת: הרב יהודה טאוב

🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:

▶ סרטון בנושא ביוטיוב

תוכן העניינים

א. הפה שנפתח לשבח - "וארחיב פיך"

אנו עומדים בימי חול המועד, ימים המסוגלים להודיה לה'. מהי מטרת הפה? במצרים היה הפה בגלות - "פרעה" מלשון "פה רע". עכשיו שיצאנו ממצרים, נפתח לנו פה טוב, פה שמהותו לשבח ולהודות לבורא.

"אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ" תהילים פ"א, יא
✦ ✦ ✦

ב. סיפור הגאון מווילנה - הודיית הלב מול הודיית הפה

מסופר, מובא בהגדת הגר"א, על הגאון מווילנה שהפליג בספינה יחד עם יהודי "פורק עול". הגר"א שתה מים חמים ובירך, ואילו אותו יהודי שתה בלא ברכה. אמר לו הגר"א בכאב לב: "ראה מה ביני לבינך - אני שתיתי והתפללתי ואני מודה לבוראי, ואתה שותה בהתעלמות מבוראך". השיב לו הפורק עול: "גם אני מאמין בבורא עולם ומודה לו על טובותיו, אבל אני סבור שצריך להודות בלב דווקא, לא בפה". השיב לו הגר"א: "אם כן, מדוע נבראת אדם ולא כלב? הרי אמרו על הכלב שכולו לב ומסור לאדוניו!" והסביר הגר"א שמעלת האדם היא בהיותו מדבר - האילול המשובח ביותר הוא זה שבפה דווקא.

שנינו: מזמור "עלות השם מן השמים" מונה מהדומם והצומח שבארץ, אחר כך החי, ולבסוף "מלכי ארץ וכל לאומים, זקנים עם נערים - יהללו את שם ה'" - האילול של הדיבור הוא האילול הנבחר ביותר, זה שהקדוש ברוך הוא הכי חפץ בו: כשאדם מוציא מפיו דברי שבח והודיה לבורא.

✦ ✦ ✦

ג. שאלות הלכתיות בחול המועד

האם מותר לומר "מזמור לתודה" בחול המועד פסח שלא בתפילה?
מנהג האשכנזים שלא לומר "מזמור לתודה" בתפילה בפסח, משום שקרבן תודה היה מגיע עם חמץ, ובפסח אי אפשר להקריב קרבן חמץ. אך נראה שמותר לאומרו שלא בתפילה, שכן דעת הבית יוסף ומנהג הספרדים לאומרו תמיד, שהמזמור אינו נאמר לשם קרבן תודה ממש אלא רק לשם הודיה. כשאדם אומר את המזמור בתור הודיה בעלמא, גם האשכנזים יכולים לאומרו מחוץ לתפילה.
האם מותר לכתוב "פנקס הודיות" בחול המועד?
מעיקר הדין מותר לכתוב בחול המועד, כשזו מלאכת הדיוט לצורך המועד. הרמ"א כותב שטוב להשתנות, אך נראה שילדים אינם צריכים להשתנות, אלא כותבים כרגיל. וכן על הפסוק "וְאַל תִּשְׁכְּחִי כָּל גְּמוּלָיו" - יהודי אסור לו לשכוח חסדי ה'; אם יחכה עד לאחר המועד, יש חשש שישכח. לכן, מסתבר שגם מבוגר יכול לכתוב חסדי השם בחול המועד כדי שלא ישכחם.
✦ ✦ ✦

ד. קרבן העומר ומפלת המן

ביום זה (כ"א בחודש, יום שני של חול המועד) הקריבו את קרבן העומר בבית המקדש - קרבן מהתבואה החדשה, שקודם הבאתו אסור לאכול מהתבואה החדשה. מבואר בחינוך: התורה רצתה שלפני שאדם נהנה מהחדש, יודה לה' תחילה על הטובה.

מובא במשנה ברורה (בשם ספרים קדמונים) שביום זה בעצמו נתלה המן על העץ - הקרוי "יום זכר לסעודת אסתר". הגמרא במגילה מספרת שהמן, כשראה את מרדכי יושב ולומד עם תלמידיו את הלכות קרבן העומר, אמר: "יבוא קומץ העומר שלכם וידחה את עשרת אלפים הכסף שלי". מכאן שקרבן העומר היה בכוחו לתלות את המן על העץ.

✦ ✦ ✦

ה. השאיפה קדימה מבלי לשכוח להודות אחורה

מדוע דווקא קרבן העומר, קרבן ההודיה, הוא זה שהביא למפלת המן? "עומר" הוא קרבן שעורים - מאכל בהמה. כשיצאנו ממצרים היינו במ"ט שערי טומאה, ממש כבהמות. כשאדם שואף ומתקדם בקדושה, עלול לשכוח להודות על מה שכבר קיבל.

הסיבה שבני אדם אינם מודים להשם היא שעיניהם תמיד רוצות עוד ועוד, ובכך שוכחים את כל הטוב שכבר עשה עמם. חובת הלבבות, שער הבחינה

המן - "המון" - היה כל ימיו רוצה רק עוד. כולם השתחוו לו, אבל מרדכי לא השתחווה, ואמר המן: "אין כל זה שווה לי". השאיפה הבלתי-פוסקת גרמה לו לשכוח את כל הטוב שיש לו, ולא הייתה לו שום הודיה על מה שכבר בידו - זה היה שורש המן הרשע. לעומתו, כאשר מקריבים את קרבן העומר ומודים לה' אף על הטיפה הקטנה ביותר - זהו הכוח החזק ביותר לתלות את המן על העץ.

יזכנו ה' יתברך בימי הפסח שהפה יהיה מסוגל לדברי שבח והודיה לבורא עולם - לזכות לשאוף בסולם המעלות, אך לא לשכוח להודות על כל הטוב שכבר גמלנו ה'.

📚 מקורות ומראי מקומות

  1. תהילים פ"א, יא - "הרחב פיך ואמלאהו"
  2. סיפור הגר"א - הודיית הלב מול הודיית הפה (מובא בהגדת הגר"א)
  3. שיטת בית יוסף ומנהג הספרדים בעניין מזמור לתודה
  4. שולחן ערוך והרמ"א - כתיבה בחול המועד
  5. המשנה ברורה (סימן תצ) בשם ספרי קדמונים - יום נטילת המן
  6. ספר החינוך - טעם קרבן העומר
  7. חובת הלבבות, שער הבחינה
▲