יום הכיפורים
הקשר בין וידוי להודיה
שני דברים הפוכים?
בעשרת ימי תשובה וביום הכיפורים מרבים בווידויים. האם יש קשר בין וידוי לתודה? לכאורה הם הפוכים: וידוי הוא צער וחרטה על מה שעשינו, ותודה היא שמחה על מה שה' נותן לנו. אבל באמת יש ביניהם קשר חזק ומוכרח.
הקושי של התשובה
עיקר הקושי בתשובה הוא שהאדם מרגיש, חס ושלום, שהוא עושה טובה לקדוש ברוך הוא. במצוות עשה הוא מרגיש שהוא עושה משהו בשביל מישהו. ובמצוות לא תעשה הוא מתרץ את עצמו: "מה שאני יכול אני עושה. יש לי יצר הרע, הניסיון קשה." וגם כשהוא מתוודה, הוא מרגיש: "הנה, התוודיתי. עשיתי טובה."
אבל מי שמתבונן רואה שה' נתן לו הכל במתנה: הגוף, הבית, כל הצרכים. ולא רק זה, אלא כדי שירוויח בהם קניינים של עולם הבא, של נצח. אז הכל מתהפך: "אני לא עושה טובה לאף אחד. אני עושה טובה רק לעצמי."
משל המכונה
אדם קיבל במתנה מכונה שמכניסים בה חול, ומן הצד השני יוצאים יהלומים. וקיבל גם שקים מלאים חול. אבל הוא לא הבין. הוא חשב שזה פטיש חזק, ודפק בו מסמרים. "היא דופקת טוב, אבל היא כבדה. והחול הזה רק מלכלך לי את הבית!" וזרק את החול.
הגוף הוא המכונה הנפלאה. הבית, המשפחה והפרנסה הם שקי החול. ה' נתן לנו אותם כדי שנהפוך אותם ליהלומים: למצוות ולזכויות של נצח. ומי שלא מבין, עובד קשה, בקושי פותח ספר, ומרגיש שהוא עושה טובה.
אבל מי שמבין, אומר: "מה עשיתי? דפקתי מסמרים! ומה לא עשיתי? כמה יהלומים יכולתי להוציא!"
עומק הווידוי
וידוי אמיתי אומר: "ריבונו של עולם, תודה על מה שנתת לי. אבל מה עשיתי עם זה? ומה לא עשיתי?"
תן לו תודה
לכן במילה "תודה" יש לשון של וידוי. כך אמר יהושע לעכן:
"בני שים נא כבוד לה' אלוקי ישראל ותן לו תודה והגד נא לי מה עשית" (יהושע ז, יט).
ומסבירים המפרשים: תן וידוי לה'. תודה ווידוי הולכים יחד. מי שאומר תודה מתוודה: "למה לא ניצלתי? מעכשיו אנצל טוב." ומי שמתוודה, מודה.
נזכה להיכנס ליום הכיפורים כשאנו יודעים שבווידוי איננו עושים טובה לאיש, אלא מחזקים את התודה לאבינו שבשמיים, שנתן לנו מתנות נפלאות ומחכה באהבה שנהפוך אותן ליהלומים. ונזכה כולנו לגמר חתימה טובה.
📚 עוד חומרי לימוד על יום הכיפורים – חינם, במאגר הקול החמישי: https://www.kol-toda.co.il/chagim/
המאגר המלא: https://www.kol-toda.co.il/