חנוכה
הקול החמישי בחנוכה
ארבע מאות השגחות
יהודי אחד סיפר שהוא כותב בכל חודש בפנקס ההודיות שלו כארבע מאות השגחות פרטיות. איך זה אפשרי? לאט לאט אדם לומד להתבונן, ואז הוא רואה בכל יום המון השגחות. איזה חיים נפלאים יש למי שרואה כל כך הרבה את יד ה'! וזה מה שחנוכה בא ללמד, ימים שנקבעו "להודות ולהלל לשמך הגדול".
שתי חידות לערב לביבות
למה אומרים "ערב לביבות" ולא "ערב סופגניות"? כי מטרת הערב היא לקרב את הלבבות: זה לזה, ובראש ובראשונה בתוך המשפחה, ואת כולנו לבורא עולם.
ועוד חידה: איך חנוכה הוא חצי בכסלו וחצי בטבת? מחלקים לפי הנרות, בלי השמש. בשנה שכסלו מלא, מכ"ה עד כ"ט בכסלו מדליקים חמישה עשר נרות. בא' וב' בטבת מדליקים שבעה ושמונה, גם חמישה עשר. ול' בכסלו, היום הראשון של ראש חודש טבת, שייך לשני החודשים: שישה נרות, שלושה לכל צד. יוצא שמונה עשר בכסלו ושמונה עשר בטבת.
הנקודה שבאמצע
ידועה השאלה: כל החגים חלים בתחילת החודש או באמצעו. למה חנוכה בסוף החודש? אלא שחנוכה אינו בסוף. הוא באמצע.
בחורף יש ארבעה חודשים שאין בהם מועד מן התורה: חשוון, כסלו, טבת ושבט. כמו בקובייה של הילדים, שבצד החמש יש ארבע נקודות בפינות ואחת באמצע, כך נתן לנו ה' נקודה חמישית באמצע ארבעת חודשי החורף. וזה חנוכה.
ונקודת האמצע הזאת, נקודת ההודיה, מאירה את כל החורף ואת כל החשכה, באור של אהבת ה' ושל "קרבת אלקים לי טוב", באור שמגרש את כל החושך. וכך גם בחיים: מי שקובע לעצמו נקודה של הודיה באמצע ימים קשים, מאיר בה את כל הימים שמסביב.
הקול החמישי
"קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול אמרים הודו את ה' צבאות כי טוב ה' כי לעולם חסדו" (ירמיהו לג, יא).
ארבעה קולות, ששון ושמחה וחתן וכלה, ה' נותן לנו. אבל עיקר הכוונה היא שיתעורר בנו ניצוץ של חיבה, להודות לה'. וזה הקול החמישי.
והפסוק בפשטו אינו מדבר דווקא על חתונה, אלא על הגאולה כולה. כמו הפסוק המקביל בישעיהו: "כי נחם ה' ציון... ששון ושמחה ימצא בה, תודה וקול זמרה" (ישעיהו נא, ג). כשה' מנחם את ציון, יחד עם הששון והשמחה באה התודה.
נקודת האמצע
הקול החמישי, ההודיה, הוא המטרה, הכוח והתנאי לקבל את ארבעת הקולות. כשאנחנו יודעים להודות לה', מאירים כל הששון והשמחה.
הבית נעשה מקדש
כותב הרמב"ן שנרות חנוכה הם המשך המנורה שבבית המקדש, והאדם המדליק הוא כמו כהן גדול. ומבאר השפת אמת: לכן חנוכה תלוי דווקא בבית, "נר איש וביתו". כי איפה יש היום בית מקדש? אמרו חז"ל: "זכו, שכינה ביניהם". הבית של יהודי נעשה מקדש.
ובית המקדש הוא מקום ההודיה: "בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבותינו" (ישעיהו סד, י). לכן חנוכה מיוחד להודות ולהלל, ולכן אחרי ההדלקה שרים שירי הודיה, כמו בבית המקדש. ואומר השפת אמת שגם ארץ ישראל היא מקום ההודיה, "איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר". ואין פלא שבארץ ישראל יש עשרות מנגינות ל"מזמור לתודה".
הסופגנייה
בספר שלם על מנהגי הסופגנייה, מנהג שמוזכר כבר אצל רבי מימון אביו של הרמב"ם, הובא טעם נפלא: הסופגנייה היא כמו "מנחת מרחשת" שבמקדש, מנחה שנעשתה בשמן רב. אם האדם הוא כהן, החנוכייה היא מנורה והבית הוא מקדש, צריך גם לאכול מאכל של מקדש.
ולמה דווקא מנחה? במנחה נאמר "ונפש כי תקריב". אמרו חז"ל: מי מביא מנחה? עני. ואמר ה': מעלה אני עליו כאילו הקריב את נפשו. ובחנוכה הייתה מסירות נפש, ולכן אוכלים מעין "מנחת נפש".
"לך נאה לשבח"
אנו שרים "מעוז צור ישועתי, לך נאה לשבח". למה "נאה" ולא "חובה"? כותב הרמב"ם: "מצוות נר חנוכה מצווה חביבה היא עד מאד". ולמה?
כותב הרמב"ן בסוף פרשת בא שכל המצוות "חמודות וחביבות מאד, שבכל שעה אדם מודה בהן לאלקיו". אם כל מצווה חביבה בגלל ההודיה שבה, מצווה שכל כולה הודיה, ודאי חביבה עד מאד.
ההודיה היא חובה, אבל היא לא רק חובה. היא נעימה ומתוקה לפני בורא עולם.
ולכן כדאי להתבונן בהודיה: ללמוד את "מעוז צור", את פירוש ההלל, ובחתונה, מקום "הקול החמישי", להתבונן בכל אחת משבע הברכות. וכותב הלבוש שאסור להספיד בחנוכה, כי מי שעצוב, איך ישבח? צריך להיות שמח כדי להודות.
אפשר להתחיל השנה כמו אותו יהודי עם פנקס ההודיות: בכל ערב, אחרי הדלקת הנרות, כל אחד מבני הבית יספר על השגחה פרטית אחת שראה באותו יום. ילדים אוהבים זאת מאוד, ומבוגרים מגלים כמה הם לא שמו לב. אחרי שמונה ימים כבר יש פנקס שלם.
אבינו שבשמיים הדליק לנו אור באמצע החורף, ועשה את ביתנו מקדש קטן. הוא נהנה מן ההודיה שלנו כמו אב ששומע את ילדיו שרים לו. נדליק בשמחה, נשיר מכל הלב, ונזכה לשמוע בקרוב את הקול החמישי בירושלים הבנויה.
📚 עוד חומרי לימוד על חנוכה – חינם, במאגר הקול החמישי: https://www.kol-toda.co.il/chagim/
המאגר המלא: https://www.kol-toda.co.il/