ט"ו בשבט
קודש הילולים לבורא עולם
בקשה מופלאה
בברכה מעין שלוש, שאנו מברכים אחרי פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל, אנו מבקשים:
"ובנה ירושלים עיר הקודש במהרה בימינו, והעלנו לתוכה ושמחנו בבניינה, ונאכל מפריה ונשבע מטובה, ונברכך עליה בקדושה ובטהרה".
אנו רוצים להגיע לירושלים הבנויה, לאכול מפירותיה ולברך עליהם את ה'. אבל יש כאן שתי שאלות.
א. וכי היום אין מברכים את ה' על הפירות? מה מיוחד בברכה שנברך כשייבנה המקדש?
ב. מה פירוש "בקדושה ובטהרה"? הרי מותר לברך גם כשאדם טמא!
אין פירות בירושלים
הבריסקער רב הוסיף קושיה חזקה עוד יותר. הגמרא (בבא קמא פב ע"ב) מונה דינים מיוחדים שנאמרו בירושלים, ואחד מהם: "אין נוטעין בה נטיעות". אסור לנטוע עצים בירושלים.
אם כך, איך אנו אומרים "ונאכל מפריה"? הרי אין בירושלים פירות כלל!
פירות ששייכים לירושלים
מבאר הבריסקער רב: אין הכוונה לפירות שגדלים בירושלים, אלא לפירות ששייכים לירושלים. אלה פירות מעשר שני ונטע רבעי. הם גדלים בכל מקום בארץ, אבל אוכלים אותם רק בתוך ירושלים.
ומכאן מובן גם "בקדושה ובטהרה". את הפירות האלה חייבים לאכול בטהרה. לכן אנו מבקשים לאכול מהם ולברך עליהם בקדושה ובטהרה, כדינם.
קודש הילולים לה'
ועדיין, למה כל כך חשוב לנו לאכול את הפירות האלה ולברך עליהם? נבין זאת מדברי ספר החינוך במצוות נטע רבעי. שלוש שנים אסור לאכול מפירות העץ. ובשנה הרביעית:
"ובשנה הרבעת יהיה כל פריו קדש הלולים לה'" (ויקרא יט, כד).
האדם מעלה את הפירות לירושלים, או פודה אותם בכסף, ושם הוא מהלל ומודה לה'. כותב החינוך:
"רצה האל להיות האדם מתעורר להלל השם ברוך הוא בתחילת מבחר פירות אילנותיו, כדי שינוח עליו נועם ה' וברכתו ויתברכו פירותיו".
הקדוש ברוך הוא רוצה לתת לך פירות מתוקים ומבורכים. ואיך זוכים לכך? כשאת הפרי הראשון מעלים לירושלים ועושים ממנו הלל והודיה.
מסיבת הודיה בירושלים
ננסה לדמיין זאת. אדם לוקח את פירות העץ של שנה שלמה, או את כספי פדיונם. זה סכום גדול מאוד, ומותר להוציאו רק בירושלים.
הוא עולה לירושלים לשבוע או שבועיים, ועושה מסיבה גדולה. מזמין חברים, אורחים ועניים. קונים בשר ויין, מקריבים קורבנות שלמים מכספי המעשרות, וכולם שמחים.
ובשעת המסיבה כולם מהללים את בורא עולם שנתן להם פירות טובים ואת ארץ ישראל. זו מסיבת הודיה. זה "קודש הילולים לה'".
היסוד
על זה אנו מתפללים בכל ברכה מעין שלוש: לזכות שוב לאכול מפירות ירושלים, ולעשות מהם "קודש הילולים", הלל והודיה לה' בקדושה ובטהרה.
זכר בט"ו בשבט
לכן נוהגים בט"ו בשבט, היום שבו מתחלפת השנה לעניין המעשרות, להעלות על השולחן פירות של ארץ ישראל, ולהודות ולהלל למלך מלכי המלכים על הפירות היפים ועל הארץ הטובה שאנו זוכים לגור בה. זה ממש זכר לקודש הילולים שהיה בזמן המקדש.
אבינו שבשמיים נותן לנו פירות מתוקים בכל שנה, ומבקש רק שנשמח בהם ונהלל אותו. נאהב אותו ונודה לו על כל פרי. ואם יראה איך אנו שמחים בפירותיו ומשתוקקים להללו בקדושה ובטהרה, ודאי יבנה לנו את בית מקדשנו במהרה בימינו.
📚 עוד חומרי לימוד על ט"ו בשבט – חינם, במאגר הקול החמישי: https://www.kol-toda.co.il/chagim/
המאגר המלא: https://www.kol-toda.co.il/