🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:
בברכת מעין שלוש אנו אומרים: "וְנֹאכַל מִפִּרְיָהּ וְנִשְׂבַּע מִטּוּבָהּ וּנְבָרֶכְךָ עָלֶיהָ בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה". אנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא לזכות אותנו בבניין בית המקדש ולעלות לארץ ישראל כדי לאכול מפירותיה, ולברכו על כך בקדושה וטהרה.
יש להבין שתי שאלות: א. וכי על פירות חוץ לארץ אין מברכים את השם? הרי אנו יכולים לברך את השם גם כעת, בלי בניין בית המקדש! ב. מה פירוש "נְבָרֶכְךָ עָלֶיהָ בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה"? מותר לברך ברכות גם כאשר אדם טמא - מעולם לא שמענו שאדם טמא אינו יכול לברך!
מבאר הבריסקער רב יסוד נפלא, על פי הגמרא (בבא קמא, פ"ב ע"ב): אין נוטעים נטיעות בירושלים, ואסור לגדל פירות בירושלים. אם כן, איך אנו אומרים "וְנֹאכַל מִפִּרְיָהּ" - הרי אין פירות שגדלים בירושלים!
ומכאן מובן גם ה"בקדושה וטהרה": יש דין שאדם האוכל מעשר שני ונטע רבעי צריך לאכול זאת בטהרה - ולכן אנו מבקשים "נברכה עליה בקדושה וטהרה", כדין אכילת פירות אלה.
מבאר בעל ה"חינוך" את מצוות נטע רבעי: שלוש שנים אדם לא אוכל מפירות העץ ("ערלה"). בשנה הרביעית לוקח את כל הפירות שיצאו באותה שנה - או מעלה אותם עצמם לירושלים, או מחלל אותם על כסף - ועושה עם זה "קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַה'" - "הילולים" מלשון "הוא הולך ומודה ומקלס לבורא עולם".
כותב החינוך: "רָצָה הָקֵל לִהְיוֹת אָדָם מִתְעוֹרֵר לְהַלֵּל הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא בִּתְחִלַּת מִבְחַר פֵּרוֹת אִילָנוֹתָיו, כְּדֵי שֶׁיָּנוּחַ עָלָיו נֹעַם ה' וּבִרְכָתוֹ וְיִתְבָּרְכוּ פֵּרוֹתָיו, כִּי הַכֹּל הַטּוֹב חָפֵץ בְּתוֹם בְּרִיּוֹתָיו".
דמיינו: אדם לוקח את פירות שנה שלמה - כמות עצומה - פודה אותם בכסף, עולה לירושלים, ועושה שם מסיבה גדולה: מזמין את כל החברים, אורחים, עניים, מכינים בשר ויין, מקריבים קורבן שלמים מכספי המעשרות - וכולם יושבים ומקלסים את בורא עולם שנתן להם פירות ואת ארץ ישראל. זו הייתה מסיבת הודיה לבורא עולם על הפירות הטובים - "קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַה'".
מה שנוהגים בטו בשבט - יום זכר לכך שהמעשר מתחלף - לוקחים פירות ארץ ישראל, מעלים אותם על השולחן, ומודים ומקלסים למלך מלכי המלכים על הפירות היפים שנתן לנו ועל ארץ ישראל שברוך השם אנו זוכים לגור בה.
אם בורא עולם רואה איך אנו שמחים בפירות ומתפללים להללו בקדושה ובטהרה, ודאי יבנה לנו את בית מקדשנו במהרה בימינו.