שמחת תורה
ארבע קושיות ותירוציהן
פסגת כל החגים
בספרי החסידות מובא: כל מה שמשיגים בראש השנה וביום הכיפורים על ידי בכי ולב נשבר, משיגים בשמחת תורה על ידי שמחה וריקודים.
שמחת תורה היא פסגת כל החגים. מי שמבין מהי שמחת תורה, מבין גם לאן ההודיה לה' צריכה להביא אותו. לכן נשאל עליה ארבע קושיות, כמו "מה נשתנה" של ליל הסדר, ואחר כך נראה תשובה אחת שמיישבת את כולן.
קושיה ראשונה: "והיית אך שמח"
הגמרא במסכת פסחים לומדת מן הפסוק "והיית אך שמח" שגם בשמיני עצרת יש מצוות שמחה. אבל הכלל הוא שכל "אך" בתורה בא למעט, ולא לרבות!
מבאר הגאון מווילנה: בכל ימי החג יש הרבה מצוות, סוכה, לולב, חגיגה ושמחה. ביום השמיני נשארה רק מצווה אחת: להיות שמח. "אך" ממעט את כל שאר המצוות.
אבל קשה: כשמספרים על מעלת יום, מספרים מה יש בו ולא מה אין בו. על חתן מספרים את שבחיו, לא את מה שחסר לו!
קושיה שנייה: ריקודים לפני הסיום
בסיום מסכת קודם מסיימים ואחר כך רוקדים. ובליל שמחת תורה רוקדים לפני שסיימנו! את "וזאת הברכה" נקרא רק למחרת בבוקר. על מה הריקודים?
קושיה שלישית: "קשה עלי פרידתכם"
רש"י מבאר את שמיני עצרת במשל: מלך שזימן את בניו לסעודה כמה ימים, וכשהגיע זמנם ללכת אמר: "בני, בבקשה מכם, עכבו עמי עוד יום אחד, קשה עלי פרידתכם" (רש"י ויקרא כג, לו).
בשדה התעופה האמא אומרת לילדים: עוד דקה, עוד נשיקה אחת. ודקה אחר כך היא בוכה. מה עזרה הדקה? ואם קשה הפרידה, מה מועיל עוד יום? גם מחר יהיה קשה, ואולי קשה עוד יותר.
קושיה רביעית: שמחה בשמחה
כלל הוא: אין מערבין שמחה בשמחה. אם כן, איך קבעו חז"ל את שמחת סיום התורה דווקא בשמיני עצרת, יחד עם שמחת החג?
התירוץ
נגילה ונשמחה בך
מסע של קרבה
כל המצוות נועדו להביא את האדם לאהבת ה'. כך אנו אומרים בקריאת שמע:
"והיה אם שמע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום לאהבה את ה' אלקיכם" (דברים יא, יג).
וחגי תשרי הם מסע של קרבה. באלול "אני לדודי ודודי לי". בראש השנה הכתרנו את המלך. בסוכות שמחנו "לפני ה' אלקיכם" עם הלולב והסוכה.
ובשמיני עצרת מגיעים לפסגה. כבר לא צריכים אמצעים כדי לשמוח בה': לא שופר, לא סוכה, לא לולב. שמחים בה' עצמו.
במה שמחים?
אמרו חז"ל במדרש: כשיצאו שבעת ימי החג אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: עכשיו אני ואתם נשמח יחד. פתחו ישראל ואמרו: "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו" (תהילים קיח, כד).
אבל במה נשמח, ביום או בקדוש ברוך הוא? בא שלמה המלך ופירש: "נגילה ונשמחה בך". בך, בקדוש ברוך הוא. "בך - בתורתך, בך - בישועתך".
והגאון מווילנה מבאר שהפסוק בשיר השירים "משכני אחריך נרוצה, הביאני המלך חדריו, נגילה ונשמחה בך" מכוון כנגד החגים: פסח, שבועות, סוכות, והחלק האחרון, "נגילה ונשמחה בך", כנגד שמחת תורה. זהו היום שבו נכנסים אל "חדרי המלך".
המסילת ישרים כותב: כל מה שהאדם נכנס יותר לפנים, בחדרי ידיעתו יתברך, כך גדלה שמחתו. ודוד המלך, שזכה לכך, אמר: "אנכי אשמח בה'" (תהילים קד, לד).
יסוד שמחת תורה
המצוות הן אמצעים שמקרבים אותנו אל ה'. בשמיני עצרת אנחנו מגיעים אל הפסגה: שמחים בקדוש ברוך הוא עצמו, בלי שום אמצעי.
הקושיות מתיישבות
הקושיה הראשונה: "אך שמח" אינו חיסרון, אלא שבח היום. עד עכשיו היינו צריכים סוכה ולולב כדי לשמוח בה'. היום כבר אין צורך בשום אמצעי. יש רק שמחה בבורא עולם.
הקושיה השלישית: מה הרווחנו ביום נוסף? את הסוכה מפרקים ושמים בבוידעם. את הקישוטים מכניסים למחסן. את הערבות זורקים. ומה נשאר לנו לכל החורף? הקדוש ברוך הוא עצמו! הוא לא הולך למחסן ולא בורח לשום מקום. "נגילה ונשמחה בך" נשאר לנצח.
הקושיה השנייה והרביעית: למה פירש המדרש "בך - בתורתך"? כי הדבקות בתורה היא דבקות בקדוש ברוך הוא. התורה היא מחשבתו ורצונו. לכן אמר דוד "מה אהבתי תורתך", ולא "תורה" סתם.
אם כן, שמחת שמיני עצרת ושמחת התורה הן שמחה אחת: שמחה בה'. ולכן רוקדים כבר בלילה, כי לא על הסיום שמחים, אלא על הקדוש ברוך הוא ותורתו.
סיפור
נרקוד עם הקדוש ברוך הוא
מסופר סיפור נפלא. יהודים היו באושוויץ, בימי השואה. לפני שהכניסו אותם לתאי הגזים, קם יהודי ואמר: יהודים יקרים, צריכים לרקוד, היום שמחת תורה!
שאלו אותו: עם מה נרקוד? אין לנו ספר תורה, אין חומש, אין ציצית. הכל לקחו הרשעים.
אמר להם: את הכל לקחו, אבל את הקדוש ברוך הוא הם לא יכולים לקחת. השנה נרקוד עם הקדוש ברוך הוא! והיו שם ריקודים עד לב השמיים.
מי שסיפר את הסיפור היה אומר בהתרגשות: לא הייתי שם, אבל אני בטוח שאין בעולם עונג רוחני כמו שהיה להם אז. הם הגיעו לנקודה הפנימית של שמחת תורה: "נגילה ונשמחה בך".
תכלית ההודיה
זו גם התשובה לכל מי שחושש מן הפרידה מן החגים. השמחה שתלויה בחפץ, נגמרת כשהחפץ הולך. השמחה בה' עצמו אינה נגמרת לעולם.
בכל יום אנחנו מודים לה' על משהו: על הבריאות, על הפרנסה, על חידוש בתורה. "בכל יום ויום תן לו מעין ברכותיו". כל זה הוא הדרך.
אבל תכלית ההודיה היא שהאדם יאהב את ה' כל כך, עד שישמח בו עצמו גם בלי חסד מסוים ובלי נס. "ישמח ישראל בעושיו, בני ציון יגילו במלכם".
יזכנו ה' לשמחת תורה נפלאה, לשמוח בו ובתורתו הקדושה. ואת השמחה הזאת ניקח לכל לילות החורף: את הסוכה נפרק, אבל את הקדוש ברוך הוא לא נאבד. הוא אוהב אותנו ונשאר איתנו לנצח נצחים.
📚 עוד חומרי לימוד על שמחת תורה – חינם, במאגר הקול החמישי: https://www.kol-toda.co.il/chagim/
המאגר המלא: https://www.kol-toda.co.il/