חנוכה
ההודיה הדלת להיכנס אל ה'
החג הרביעי
בתורה יש שלושה רגלים: פסח, שבועות וסוכות. חנוכה הוא החג הרביעי. וכשהנר הרביעי חל ביום רביעי, ארבע נפגש בארבע. והמספר ארבע קשור תמיד להודיה.
חנוכה הוא חג שכל מהותו הודיה: "וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל לשמך הגדול". לא רגע אחד של "מודים", אלא ימים שלמים של הודיה.
וכך אומרת הגמרא: "לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה" (שבת כא ע"ב). כל היום כולו בימים האלה צריך להיות סביב ההודיה לה'.
ולמה מדליקים את הנרות דווקא בדלת? "דלת" היא שמה של האות ד', הרביעית.
חידה מפרשת וישב
בפרשת וישב, שנקראת סמוך לחנוכה, מסתתרת חידה על המספר ארבע:
לבן הרביעי נולדו בלידה הרביעית ילדים כנגד הבריאה שברביעי, שעליהם ברביעי אנו עושים רביעי. ונקרא עליהם בתורה ברביעי, סמוך לחג הרביעי. ובסמוך לרביעי עשה פעולה של רביעי, ובזה הציל את הרביעי. ובזכות זה נולד לו ולה בן שהאות הרביעית כפולה בו.
הבן הרביעי הוא יהודה: ראובן, שמעון, לוי, יהודה. ליהודה נולדו ער, אונן ושלה, ובלידה הרביעית נולדו לו מתמר פרץ וזרח.
נפתור את החידה חלק אחר חלק, ונראה כמה המספר ארבע שזור בפרשה.
רבנו בחיי, הרמב"ן והרקנטי מבארים שפרץ וזרח הם כנגד הלבנה והשמש: פרץ כנגד הלבנה שנפרצת, וזרח כנגד השמש שזורחת. והשמש והירח נבראו ביום הרביעי.
ועליהם אנו מודים ברביעי: על הלבנה מברכים מן היום הרביעי שאחרי המולד, ועל השמש מברכים פעם בעשרים ושמונה שנה, ביום רביעי. ואת סיפור יהודה ותמר קוראים בעלייה הרביעית של פרשת וישב, סמוך לחנוכה.
"ויהי כמשלש חדשים"
"ויהי כמשלש חדשים... ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף" (בראשית לח, כד).
רש"י מבאר: רובו של החודש הראשון, רובו של השלישי, והאמצעי שלם. כלומר, אחרי רוב החודש השלישי, סמוך לרביעי.
במשניות כמעט אין דיני חנוכה. נר חנוכה מוזכר כנראה רק פעם אחת, בפרק "הכונס": גמל טעון פשתן עבר ברשות הרבים, והפשתן נדלק מנר שהניח אדם בחוץ. מי שהניח את הנר חייב לשלם. אבל "רבי יהודה אומר: בנר חנוכה פטור" (בבא קמא ו, ו), כדי שלא יפחדו להדליק בחוץ.
ובעלי הרמז אומרים: "ויהי כמשלש חדשים", זה חנוכה, שחל אחרי רוב החודש השלישי, כסלו. "ויאמר יהודה", רבי יהודה. "הוציאוה", הוציאו את הנר החוצה. "ותשרף", אפילו אם יישרף הפשתן.
יהודה שהודה
"צדקה ממני" (בראשית לח, כו): יהודה הודה. ושמו עצמו הוא הודיה, "הפעם אודה את ה'" (בראשית כט, לה). ומתי הודה? אחרי רוב החודש השלישי, סמוך לרביעי. וכך חנוכה, חג ההודיה, חל תמיד סמוך לחודש הרביעי, טבת.
ובהודאתו הציל יהודה את תמר ואת ילדיו, הלידה הרביעית. ובזכות זה יצא מפרץ דוד המלך. ובשם "דוד" יש ד' ועוד ד', פעמיים האות הרביעית. ודוד כתב לנו את ספר התהלים, ספר ההודיה.
כך מתגלה החידה כולה: בסמוך לרביעי, החודש הרביעי, עשה יהודה פעולה של רביעי, הודיה, ובזה הציל את הרביעי, את פרץ וזרח. ובפסוק הזה נרמז החג הרביעי, חנוכה, עם הדין של רבי יהודה.
"זה השער לה'"
"פתחו לי שערי צדק, אבא בם אודה יה. זה השער לה', צדיקים יבאו בו" (תהלים קיח, יט-כ).
יש בזה דרש יפה: מה הוא השער לה'? ההודיה. מי שרוצה להיכנס אל בורא עולם, נכנס דרך התודה. וכך כתוב: "באו שעריו בתודה, חצרתיו בתהלה" (תהלים ק, ד).
ואיך כותבים את האות ד'? ד-ל-ת, דלת. ובזוהר מובא שעל האות ד' אמר דוד "זה השער לה'", כי ד' היא מלשון שער ודלת.
סוד האות ד'
ההודיה היא הדלת. מי שרוצה להתקרב לבורא עולם, ייכנס דרך התודה.
לכן מדליקים את נרות החנוכה בדלת: כדי לרמוז שנר החנוכה, שכולו הודיה, הוא הפתח להתקרב לה'.
הנה כי כן: חנוכה הוא החג הרביעי, הוא חל סמוך לחודש הרביעי, הוא רמוז בעלייה הרביעית של פרשת וישב, ואת נרותיו מדליקים בדלת, באות הרביעית. הכול מלמד אותנו דבר אחד: ההודיה היא הכניסה.
להיכנס בדלת
נתחזק בהודיה למלך מלכי המלכים: על כל דבר טוב שמצליח לנו, על שאנחנו זוכים לשמור מצוות וללמוד תורה, על הנרות שהופכים את ביתנו לבית מקדש, ועל שזכינו להיות יהודים.
ננסה השנה, בכל פעם שנעבור בדלת הבית ליד הנרות, לומר בלב "תודה" אחת. ילדים יכולים לחשוב בכל ערב על ארבעה דברים טובים שקרו להם היום, כנגד האות ד'.
אבינו שבשמיים השאיר לנו דלת פתוחה אליו, וקרא לה "הודיה". ניכנס בה בשמחה ובאהבה, כמו דוד המלך שכל חייו היו שירה לה'. "באו שעריו בתודה". חנוכה שמח!
📚 עוד חומרי לימוד על חנוכה – חינם, במאגר הקול החמישי: https://www.kol-toda.co.il/chagim/
המאגר המלא: https://www.kol-toda.co.il/