← לספר המלא

ההודאה
מביאה שמחה
דבר תורה
לחנוכה
מאת
הרב יהודה טאוב
הגופן בחוברת זו: Frank Ruhl Libre

חנוכה

ההודאה מביאה שמחה

אחרי התודה – שמחה

מובא בספרים שיום רביעי הוא יום ההודיה, ויום חמישי הוא יום השמחה, שהרי במילה "חמישי" יש את אותיות "שמח". למה השמחה באה דווקא אחרי ההודיה?

כי כשאדם מודה לקדוש ברוך הוא, ה' שורה עליו. וכך רמוז בשם "יהודה", שמורה על הודיה: הוא בנוי משם ה' ומן האות ד', כנגד היום הרביעי, יום ההודיה. ובמקום שה' שורה, יש שמחה: "עז וחדוה במקומו" (דברי הימים א טז, כז).

חודש, שבת, מילה

במגילת אנטיוכוס מסופר שהיוונים גזרו על שלושה דברים: חודש, שבת ומילה. ראשי התיבות: שבת, מילה, חודש – "שמח"!

היוונים רצו לבטל את השמחה של היהודים. ומי נלחם בהם? ה"חשמונאים" – ובשמם אותיות "שמח". וכן בפרשת מסעי, החניה העשרים וחמש במדבר היא "חשמונה", רמז לחנוכה שבעשרים וחמישה בכסלו. ובעל "בני יששכר" מביא שבפרשת מקץ כתוב "וחמש את ארץ מצרים" – אותיות "שמח".

העצים והביכורים

במסכת תענית מובא שמלכות יוון גזרה שלא יביאו עצים למערכה בירושלים, ושלא יעלו ביכורים. למה דווקא על שני אלה? המהרש"א מסביר:

"לפי ששני דברים אלו היו מביאים בשמחה... ועל כן גזרה מלכות יוון לבטל מהם השמחה".

המשפחות שזכו להביא עצים עשו את יומן יום טוב. ומביאי הביכורים עלו לירושלים בתהלוכה, והחליל מנגן לפניהם. ובאותם ימים לא היה בכוחם של היוונים לבטל את הקרבנות בירושלים, לכן ניסו לבטל לפחות את מה שהביא שמחה.

התשובה: ימי הודיה

ה' עזר לנו, וניצחנו. ומה תיקנו חכמים? ימים להודות ולהלל. למה דווקא הודיה? כי אין דבר שמכניס שמחה גדולה כמו הודיה לה'.

כשאדם מודה, ה' שורה עליו, והלב מתמלא שמחה: "כי בו ישמח לבנו, כי בשם קדשו בטחנו" (תהילים לג, כא). היוונים רצו לקחת את השמחה, והחשמונאים החזירו אותה – בהודיה.

זה עומק המלחמה. היוונים לא רצו רק לבטל מצוות. הם רצו לבטל את השמחה שיש ליהודי כשהוא קשור לה'. החודש, השבת והמילה הם הקשר שלנו עם הקדוש ברוך הוא, ומן הקשר הזה באה השמחה. ולכן התיקון לא היה רק לחזור למצוות, אלא להוסיף ימים שכל עניינם הוא להודות – כי ההודיה היא שמכניסה את ה' אל הלב, ואיתו את השמחה.

תודה ושמחה יחד

"מזמור לתודה, הריעו לה' כל הארץ. עבדו את ה' בשמחה, באו לפניו ברננה" (תהילים ק, א–ב).

מיד אחרי "מזמור לתודה" בא "עבדו את ה' בשמחה". וגם פרשת הביכורים, שבה מודים לה' על פירות הארץ, מסתיימת בהבטחה:

"ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוקיך ולביתך" (דברים כו, יא).

מי שמביא ביכורים ומודה, יהיה מלא שמחה. לכן דווקא את הביכורים רצו היוונים לבטל.

אור באמצע החורף

מובא בספרים: למה חגי התורה – פסח, שבועות וסוכות – הם באביב ובקיץ? כי החורף רומז על הגלות, והאביב על הגאולה. "כי הנה הסתו עבר, הגשם חלף הלך לו, הנצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע" (שיר השירים ב, יא–יב) – וחז"ל דרשו זאת על סוף הגלות ובוא הגאולה. בחורף האדמה כאילו מתה, הכל קר וחשוך.

נחשב את חודשי החורף: כסלו, טבת, שבט, אדר. באדר כבר מתחיל אור הגאולה של פורים. וחנוכה? בסוף כסלו ותחילת טבת – בדיוק באמצע החורף: חצי בשני החודשים הראשונים, וחצי בשניים האחרונים.

איך מדליקים אור בחורף, בחושך, בגלות? מדליקים את אור ההודיה. ההודיה מחברת אותנו אל שם ה', כמו האות ד' שבשם "יהודה", ואז ה' שורה עלינו ומגיעה השמחה.

היסוד

באמצע החושך והגלות שמו לנו חכמים חג של הודיה – חג של אור. אור ההודיה מגרש את כל החושך, ואחריו באה השמחה.

להתחזק בהודיה

לכן נתחזק בהודיה בפה מלא. על כל דבר טוב – לומר תודה. אפשר לרשום רשימה של דברים טובים שה' נתן לנו, לקבוע כמה דקות ביום להודיה, ובסוף השבוע לעצור ולהיזכר: על זה, ועל זה, ועל זה.

ילדים יכולים להכין לקראת חנוכה "שק של תודות": בכל ערב לכתוב פתק אחד על דבר טוב שקרה, ובחנוכה לקרוא את כולם ליד הנרות.

הקדוש ברוך הוא אוהב אותנו ורוצה לראות אותנו שמחים. כשנודה לו בכל לבנו, הוא ישרה עלינו את שמו, ונזכה "להודות ולהלל לשמך הגדול" – ולאור הגאולה השלמה.

📚 עוד חומרי לימוד על חנוכה – חינם, במאגר הקול החמישי: https://www.kol-toda.co.il/chagim/

המאגר המלא: https://www.kol-toda.co.il/

← לספר המלא