← לספר המלא

לעולם
אודך
דבר תורה
לפורים
מאת
הרב יהודה טאוב
הגופן בחוברת זו: Frank Ruhl Libre

פורים

ה' אלוקי לעולם אודך

מצווה של יום ושל לילה

אמרו חז"ל בגמרא במסכת מגילה:

"חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום, שנאמר: למען יזמרך כבוד ולא ידם, ה' אלוקי לעולם אודך" (תהלים ל, יג).

יש כאן חידוש גדול. בכל החגים, המצווה נעשית בזמן אחד: בפסח עיקר המצוות בלילה, ליל הסדר. בחנוכה מדליקים בלילה. בראש השנה תוקעים ביום. ארבעת המינים נוטלים ביום. וגם בפורים עצמו, משלוח מנות, מתנות לאביונים והסעודה הם רק ביום. רק המגילה נקראת גם בלילה וגם ביום. למה?

ועוד שאלות:

הלל אומרים רק ביום, "ממזרח שמש עד מבואו". רק בליל הסדר אומרים הלל בלילה, ומבאר החתם סופר שהוא כמו שעת הנס עצמה. והרי המגילה היא ההלל של פורים. אם כן, למה קוראים אותה בלילה?

ומאיפה לומדים מן הפסוק יום ולילה? רש"י מבאר: "כבוד" ביום, "ולא ידם" בלילה. אבל איפה זה כתוב?

ועוד שאלה: לפי התוספות, וכך מנהג האשכנזים, מברכים "שהחיינו" גם בלילה וגם ביום. הרי כבר בירכת אתמול בלילה! בחנוכה מברכים "שהחיינו" רק פעם אחת, בלילה הראשון, והיא פוטרת את כל הימים. ולפי מנהג הספרדים, גם בפורים מברכים רק בלילה. מה פשר הברכה השנייה?

יום ולילה

"יומם יצוה ה' חסדו, ובלילה שירה עמי" (תהלים מב, ט).

יש בחינה של יום, ויש בחינה של לילה. מבאר רש"י: יום הוא זמן של אור, כשהכל גלוי. רואים את חסדי ה', רואים שהוא משגיח, מתפללים ונענים. לילה הוא זמן של צרות, חושך וגלות, כשלא רואים את הטוב. ודוד המלך אומר: גם בלילה, "שירה עמי". אני שר בכל מצב.

"להגיד בבקר חסדך, ואמונתך בלילות" (תהלים צב, ג).

בבוקר, ביום, רואים את חסדי ה' ומספרים אותם. בלילה, בחושך, כשלא רואים, מאמינים בבורא עולם שהכל לטובה.

כבוד ולא ידום

עכשיו נבין את הפסוק. "יזמרך כבוד": כשרואים את כבוד ה' בגלוי, ביום, מזמרים לו. "ולא ידום": בלילה, בזמן צרה, היה אפשר לשתוק ולומר "אין לי על מה לשיר". אומר דוד המלך: לא! גם אז לא אשתוק. "ה' אלוקי לעולם אודך", תמיד, בטוב וברע.

חסיד אחד, חתנו של בעל "תפארת שלמה" מראדומסק, בא אל האדמו"ר מקוצק. ביקש ממנו הרבי דבר תורה מחותנו. אמר: אצל אהרן הכהן כתוב כשמתו בניו "וידם אהרן", וזו מדרגה גדולה. אבל דוד המלך אמר "ולא ידם": גם בשעת צרה עוד ניגן וזימר. אמר האדמו"ר: "טוב מאוד אמר".

יש מדרגה של "וידם": לשתוק בשעת צרה ולקבל את הדין באהבה. ויש מדרגה גבוהה יותר: "ולא ידם", לא רק לשתוק, אלא לשיר לה' בתוך החושך.

עד דלא ידע

כדי להבין למה צריך גם לילה, נשאל: מה מהות הפורים? "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". מבארים המפרשים: להבין שאין רע בעולם. לקחו את אסתר לבית אחשוורוש, וזה נראה רע, ובאמת זה הציל את כולם. ביום שרצו להרוג את היהודים, הרגו היהודים את אויביהם. "ונהפוך הוא". כל המגילה מלמדת שכל מה שנראה רע, בא רק להביא את הטוב.

שני סיפורים ימחישו לנו מה פירוש שאין רע בעולם.

אשה בהריון באה אל אחות בטיפת חלב, וסיפרה בדרך אגב שנפלה ברחוב. "ומה עשית?" "שום דבר, קמתי והמשכתי". אמרה לה האחות: "אשה בהריון שנופלת, זה עלול להיות מסוכן. את נוסעת עכשיו לבית החולים". לא הייתה ברירה, והיא נסעה.

בבית החולים אמרו לה: "ברוך ה', התינוק לא נפגע מן הנפילה. אבל טוב מאוד שבאת". כי בבדיקות גילו שיש לו מום מסוכן בלב, שאילו נולד בלי שידעו, היה עלול למות תוך דקות. כיון שידעו מראש, ילדה במקום שבו ניתחו אותו מיד. כעבור כמה חודשים באה אל האחות עם תינוק בריא ושלם, ואמרה: "בזכות שנפלתי, הוא חי".

יהודי אחד היה בבית הכנסת בשמחת תורה, ונזכר במה שמובא בשם הגאון מווילנה, כמה חשוב לרקוד עם ספר התורה. לקח ספר תורה והתחיל לרקוד, ופתאום הרגיש כאבים קשים בגב. בקושי הגיע הביתה, ואחר כך עברו הכאבים גם לרגליים. בבדיקות גילו מחלה קשה, בזמן. ברוך ה', קיבל טיפולים, ובעזרת ה' הוא בדרך להחלמה. אמר: "בהתחלה חשבתי: תראה כמה נורא, דווקא כשאני מחזיק ספר תורה אני מקבל מכה כזאת? אבל עכשיו הבנתי: ספר התורה הזה הציל את חיי".

זה מה שפורים מלמד אותנו: כל מה שנראה רע בחיים, הוא בדיוק מה שמביא את הטוב בסוף. הכל מתגלגל לטובה.

סוד הפורים

לא רק שאין רע בעולם. הרע עצמו הוא הסיבה לטוב. ולכן מודים לה' גם בלילה, לפני שרואים.

התשובות

עכשיו מתורצות כל השאלות. בכל החגים מודים כשרואים ניסים, ולכן ביום. בפורים לומדים להודות גם על "ארור המן", ולכן קוראים גם בלילה. זה ההבדל בין ההלל, שהוא שירה על נס גלוי, לבין המגילה בלילה, שהיא שירה בתוך החושך.

ומאיפה לומדים יום ולילה מן הפסוק? "כבוד" הוא כשרואים את יד ה', וזה יום. "ולא ידם" הוא כשהיה אפשר לשתוק, וזה לילה.

ולכן מברכים "שהחיינו" פעמיים: אלה שתי מצוות. ביום מודים על הניסים שרואים. בלילה, כשרע ולא רואים את חסדי ה', ואדם שואל "מה אגיד הלל?", המצווה היא "ולא ידם". מצווה להודות כשטוב, ומצווה אחרת להודות כשרע.

לעולם אודך

המהרש"א מבאר שני פירושים ב"לעולם אודך". הראשון: תמיד, בין כשטוב לי ובין כשרע לי. והשני: גם לעולם הבא. כל המועדים עתידים להתבטל, ופורים לא יתבטל. מי שזוכה לשיר לה' גם כשרע לו, ישיר גם לעתיד לבוא, ויראה איך הכל היה טוב.

מי שמודה לה' רק כשהוא רואה ניסים, עושה דבר טוב ונכון. אבל מי שמודה גם בלילה, כשעדיין לא רואה, הוא שמבין את סוד הפורים. כמו האם שנפלה ולא ידעה שהנפילה מצילה את בנה, וכמו היהודי שרקד ולא ידע שהכאב מציל את חייו, כך גם אנחנו לפעמים איננו רואים. אבל ה' רואה.

אבינו שבשמיים איננו רחוק מאיתנו גם בלילה. גם כשחושך ואיננו מבינים, הוא מחזיק בידנו ומכין לנו ישועה. נזמר לו כבוד כשרואים את ניסיו, ולא נדום גם כשקשה, ונאמר בלב שלם: ה' אלוקי, לעולם אודך.

📚 עוד חומרי לימוד על פורים – חינם, במאגר הקול החמישי: https://www.kol-toda.co.il/chagim/

המאגר המלא: https://www.kol-toda.co.il/

← לספר המלא