🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:
אומרת הגמרא (מגילה ד' ע"א): "חַיָּב אָדָם לִקְרוֹת אֶת הַמְּגִלָּה בַּלַּיְלָה וְלִשְׁנוֹתָהּ בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם, ה' אֱלֹקַי לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ". זהו חידוש עצום: כל שאר החגים - פסח, סוכות, חנוכה, ראש השנה - מצוותיהם המרכזיות מתקיימות או ביום או בלילה בלבד. רק בפורים קוראים את המגילה גם ביום וגם בלילה, בעוד כל שאר מצוות פורים (משלוח מנות, מתנות לאביונים, משתה ושמחה) מתקיימות רק ביום.
גם הלל נאמר בדרך כלל רק ביום ("מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ מְהֻלָּל"). היוצא מן הכלל היחיד הוא ליל פסח, כי "חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם" - כשאדם קורא לו נס בשעת הנס עצמה, אומר הלל בין ביום בין בלילה.
מבאר רש"י את הפסוק "יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי" (תהילים מ"ב): "יום" הוא בחינת אור, שרואים בו חסד השם בגלוי. "לילה" הוא בחינת חושך, צרות, גלות - שם לא רואים את הטוב.
שירה על הנס פשוטה ומובנת - כשאדם רואה ניסים גלויים, יד השם, הוא שר. לכן תמיד אומרים הלל ביום, כשרואים את השם.
תכלית פורים היא ללמד: "אֵין אָרוּר הָמָן, אֵין רַע" - הכל טוב, אך זה מחייב להודות גם כשלא רואים את הטוב, בחושך, בלילה. זו מדרגה גבוהה יותר.
לכן נוהגים אשכנזים לברך "שהחיינו" פעמיים - בלילה וביום - כי אלו שתי מצוות שונות: בלילה מצווה להודות גם בשעת צרה, וביום מצווה להודות על הטוב הגלוי. וזהו סוד "ה' אֱלֹקַי לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ" - "לְעוֹלָם" - בין שטוב לי בין שרע לי, לא אודם, אלא אמשיך להודות.