חג הפסח
בעניין זכירת יציאת מצרים
זכירה של כל יום
אחת מן הזכירות שחייב אדם לזכור בכל יום היא יציאת מצרים, שנאמר:
"למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" (דברים טז, ג).
"ימי חייך", הימים. "כל ימי חייך", להביא את הלילות. ואנו מקיימים זאת בפרשת ציצית שבקריאת שמע, בבוקר ובערב: "אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים" (במדבר טו, מא).
ולמה לזכור? התורה אומרת: "ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים... וידעתם כי אני ה'" (שמות י, ב). התכלית היא שנדע ונאמין שה' הוא האלקים, ועל ידי כך נשמור את מצוותיו. ואיך מגיעים לזה? על ידי שמספרים את נפלאותיו.
שאלתו של הגר"ח מבריסק
אם בכל לילה מצווים לזכור את יציאת מצרים, מה המיוחד בליל הסדר?
מתרץ רבי חיים מבריסק שיש שלושה הבדלים.
א. לעצמו או לבנו. בכל יום הזכירה היא בינו לבין עצמו. בליל הסדר המצווה היא "והגדת לבנך": לספר לבן, לנכד, לאשה, לאחרים, ודווקא בשאלה ותשובה, כדי שיהיה מעניין וחי: "והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת" (שמות יג, יד).
ב. גנות ושבח. בכל יום זוכרים את הגאולה עצמה. בליל הסדר מתחילים בגנות ומסיימים בשבח: "עבדים היינו לפרעה במצרים", ואחר כך "ויוציאנו ה' אלקינו משם".
ג. טעמי המצוות. בליל הסדר אומרים את הטעם של כל דבר: פסח, מצה ומרור, "על שום מה?".
כאילו הוא יצא ממצרים
נראה שרבי חיים דייק זאת מדברי הרמב"ם. שלושת התנאים האלה מביאים את האדם להרגיש כאילו הוא עצמו יצא ממצרים, וזה ממש חיוב ולא מידת חסידות. קודם מרגישים את העבדות, ואחר כך את הגאולה, ואז מתפרצים השיר והשבח.
יסוד לכל תודה
ככל שאדם מרגיש יותר את המצב שהיה קודם ואת הישועה שבאה אחריו, כך ההודיה שלו עמוקה יותר.
מסופר על המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל שהיה חי את יציאת מצרים. כשאמר את שירת הים, היה מעמיד שתי שורות ספסלים ועובר ביניהן, כדי להרגיש שהוא עובר בתוך הים ביבשה.
מי שחי את זה כך, השבח מתפרץ מעומק לבו. הוא מודה על הנסים שנעשו לאבותינו, ומשם מגיע להודות על הנסים שה' עושה איתו.
דברי הפלא יועץ
הפלא יועץ, שביקש בהקדמת ספרו שיקראו את דבריו ברבים, כתב בערך פסח:
"פסח הוא חג קדוש מאוד, שאילו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים, עדיין אנו ובנינו משועבדים היינו, ולא ניתנה לנו תורה ומצוות".
ה' הראה לנו חיבה יתרה, עד מקום שאין שכלנו מגיע, וידענו את כבודו, את אהבתו, את יכולתו לשדד מערכות ואת השגחתו הפרטית. לכן על כל מצווה התורה מזכירה "זכר ליציאת מצרים": בתפילין, בשבתות ובמועדים. הכל כדי שניתן את הדברים אל לבנו לעומק ולרוחב.
ומה הרווח?
אומר הפלא יועץ: מכך יבוא האדם "ליראה ולאהבה את ה' הנכבד והנורא, ולדבקה בו, ולעובדו בלבב שלם". אין מתנות גדולות מאלה.
ולכן ציוונו להרבות לספר ביציאת מצרים בליל פסח, כדי לקבוע בלבו ובלב בני ביתו את אהבת ה' ויראתו, כי זה כל האדם. זהו עיקר מצוות הסיפור: לספר לבני הבית איך הראנו ה' את גודלו ואת אהבתו, ועל כן ראוי לעבוד אותו בלבב שלם.
אבינו שבשמיים הוציא אותנו מעבדות לחירות ונתן לנו תורה ומצוות. נאהב אותו בכל לבנו, נספר לילדינו את נפלאותיו, ונזכה לאכול יחד עם כל ישראל את קורבן הפסח, ולשיר לפניו שיר חדש, אמן.
📚 עוד חומרי לימוד על חג הפסח – חינם, במאגר הקול החמישי: https://www.kol-toda.co.il/chagim/
המאגר המלא: https://www.kol-toda.co.il/