🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:
יש מצווה לזכור בכל יום ולילה את יציאת מצרים, ומקיימים זאת באמירת פרשת ציצית בקריאת שמע. הטעם כתוב מפורש בפרשת בא: "לְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ... וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'" - התכלית היא שנדע ונאמין שה' הוא האלוקים.
בכל יום המצווה היא לזכור לעצמו - בינו לבין עצמו. בליל הסדר המצווה היא "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ" - לספר לאחר דווקא, ובצורת שאלה ותשובה, "כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר".
בכל יום מזכירים את עצם הפורקן והישועה. בליל הסדר יש חובה להתחיל בגנות ולסיים בשבח - "עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְמִצְרַיִם" ורק אחר כך הגאולה.
3. פירוט הטעמים: בליל הסדר צריך להסביר את טעם כל דבר ודבר - "פֶּסַח מַצָּה וּמָרוֹר עַל שׁוּם מָה" - מה שאין חובה בזכירה היומית.
מדוקדק ברמב"ם שעל ידי שלושת התנאים האלה מגיע האדם למצב שהוא מרגיש את עצמו כאילו יצא ממצרים ממש - "חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" - זהו חיוב ולא מידת חסידות.
מסופר על המשגיח רבי חצקל לוינשטיין זצ"ל, שהיה חי ומרגיש ממש את יציאת מצרים - היה עושה תנועות, וכשאמר שירת הים היה מכניס שני טורי ספסלים כדי להרגיש שהוא עובר בתוך הים ביבשה ממש.
ככל שאדם מרגיש יותר את גודל הנס - את המצב שהיה קודם ואת הישועה שבאה אחר כך - כך יתפרצו השבח וההודיה מעומק ליבו, וכך יגיע מכך גם להודיה על כל הניסים שהשם עושה עמו עתה.
מוסיף הפלא יועץ: מטרת התורה בציווי לזכור יציאת מצרים כל כך הרבה (תפילין, שבתות, מועדים, קידוש - "הכל זכר ליציאת מצרים") היא שהאדם ייתן אל ליבו את הדברים לעומק ולרוחב. ומהו הרווח? "וְאָז יָבוֹא לְיִרְאָה וּלְאַהֲבָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא, וּלְדָבְקָה בּוֹ וְלַעֲבֹדוֹ בְּלֵבָב שָׁלֵם" - זו התכלית העליונה של כל עבודת ה'.
ומוסיף הפלא יועץ טעם נוסף לפי הפשט: כדי שירבה לקבוע בליבו ובלב בני ביתו אהבת ה' ויראתו, "כִּי זֶה כָּל הָאָדָם".