← לספר המלא

ביכורים
לראש השנה
דבר תורה
לראש השנה
מאת
הרב יהודה טאוב
הגופן בחוברת זו: Frank Ruhl Libre

ראש השנה

ביכורים לראש השנה

פרשת הביכורים בפתח השנה

בשבתות האחרונות שלפני ראש השנה אנו קוראים בתורה את פרשת כי תבוא, ובראשה פרשת הביכורים. ודאי יש קשר בין מצוות הביכורים לבין ראש השנה.

יהודי שיש לו שדה בארץ ישראל מביא את הפירות הראשונים שלו אל בית המקדש. הוא מגיש אותם לכהן, ואומר לו:

"ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו הגדתי היום לה' אלקיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבתינו לתת לנו" (דברים כו, ג).

מה הוא בא לומר לכהן? רש"י מבאר על פי הספרי: "שאינך כפוי טובה". האדם עומד עם הפירות בידיו ומכריז: אני לא כפוי טובה. אני יודע מי הביא אותי לארץ ומי נתן לי את הפירות, ואני מודה לו.

הודיה על כל הדרך

אבל מביא הביכורים אינו מודה רק על הפירות. הוא מספר את כל סיפורו של עם ישראל: "ארמי אבד אבי וירד מצרימה" (דברים כו, ה). הוא מזכיר את לבן, שרצה לעקור את יעקב אבינו. הוא מזכיר את מצרים, שבה רצו לשעבד את ישראל לעולם, ואת הקדוש ברוך הוא שהוציא אותנו משם והביא אותנו אל הארץ.

ורק בסוף הוא מגיע אל הסל שבידו: "ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי ה'" (דברים כו, י).

למה כל ההקדמה הזאת? כי מי שבאמת אינו כפוי טובה מבין שהפירות הם רק סוף השרשרת. הוא מכיר את כל ההשתלשלות, את כל החסדים של כל הדורות, שבזכותם הוא עומד היום בבית המקדש עם סל הביכורים.

הוא מודה לא רק על מה שבידו, אלא על כל מה שקדם לו.

יום חג ויום דין

ראש השנה הוא יום מפליא. מצד אחד הוא חג: "תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו" (תהילים פא, ד). ומצד שני הוא יום הדין, שבו הקדוש ברוך הוא פוסק חיים לכל חי, "מי יחיה ומי ימות".

איך אפשר לשמוח ביום שבו האדם עומד למשפט על עצם חייו?

התשובה נפלאה. בדרך כלל אדם אינו מעריך את מתנת החיים. הוא חושב: ככה זה, החיים באים ממילא. אבל בראש השנה, כשדנים עליו אם להמשיך לתת לו חיים, הוא מבין שהחיים אינם מובנים מאליהם. הם דבר שצריך לבקש עליו.

וברגע שהוא מבין שהחיים הם מתנה, הוא מעריך אותם, ומי שמעריך מתנה שמח בה. נמצא שדווקא ביום הדין, כשהחיים מונחים על כף המאזניים, יש לאדם שמחה וחדווה על עצם זה שהוא חי.

יום הדין הוא יום השמחה

היום העיקרי שבו אדם יכול לשמוח בחיים הוא ראש השנה, כי דווקא בו הוא מרגיש שהחיים הם מתנה.

לבקש עוד שנה של חיים

כמו מביא הביכורים, גם האדם בראש השנה עומד לפני ה' ואומר: אני לא כפוי טובה. אני מודה לך באהבה על כל מה שעשית לי עד היום, מאז שהייתי ילד קטן ועד שהגעתי עד הלום.

הוא מעריך את החיים שה' נתן לו, ומבקש שימשיך לתת לו. ומי שמכיר שהחיים הם מתנה ואינו כפוי טובה עליהם, יש לו הזכות לבקש עוד שנה של חיים.

זיכרון ליום הראשון

בתפילת ראש השנה אנו אומרים: "זה היום תחילת מעשיך, זיכרון ליום ראשון". ראש השנה הוא היום שבו נברא האדם.

ולמה ברא ה' את האדם? כדי שיכיר את חסדיו ויודה לו. לכן בראש השנה, זיכרון ליום הראשון, האדם צריך להתעורר ולהשתמש בשכל שה' נתן לו, ולהבין: נבראתי כדי להודות לה' על החיים.

כך הוא מראה לקדוש ברוך הוא שהוא מבין לשם מה נברא. הוא מודה על כל מה שה' עשה עד עכשיו, ויודע שהשנה הבאה שה' ייתן לו היא מתנה גדולה.

סל של תודה

כשנעמוד השנה בתפילה, נוכל לדמיין שאנו עולים לבית המקדש עם סל הביכורים. בסל שלנו יהיו כל הטובות של השנה שעברה: הבריאות, המשפחה, הלימוד, והרגעים שבהם ה' עזר לנו בלי שבכלל שמנו לב.

ילד יכול לנסות כבר עכשיו: לחשוב על שלושה דברים טובים שקרו לו השנה, ולומר עליהם תודה לה'. ומבוגר יכול לעבור בדמיונו על כל הדרך שעשה, ולראות כמה פעמים ה' החזיק בידו.

אבינו שבשמיים ברא אותנו מאהבה ונתן לנו את מתנת החיים. נבוא אליו בראש השנה ונאמר מכל הלב: "אני לא כפוי טובה, תודה על הכל", ויזכנו ה' לשנה טובה ומתוקה, שנה של חיים ושל הודיה.

📚 עוד חומרי לימוד על ראש השנה – חינם, במאגר הקול החמישי: https://www.kol-toda.co.il/chagim/

המאגר המלא: https://www.kol-toda.co.il/

← לספר המלא