🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:
מנהג ישראל לקרוא בקריאת התורה בסמוך לראש השנה את פרשת הביכורים (דברים כו). ובוודאי יש קשר בין מצוות ביכורים לבין ראש השנה. מצוות ביכורים מצווה שהאדם מביא מראשית פרי אדמתו לבית המקדש, ומציג את הפירות לפני הכהן, ואומר לו: "הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלֹקֶיךָ, כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ".
מפרש רש"י על "וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ": "מִלָּמֵד שֶׁאֵינָךְ כְּפוּי טוֹבָה" - אדם המביא ביכורים לכהן ואומר את הפרשה כולה, בעצם אומר לכהן: אינני כפוי טובה. אני מודה לקדוש ברוך הוא שהביא אותי לארץ ישראל ונתן לי את הפירות.
ואז הוא מספר, בגוף פרשת הביכורים, איך הקדוש ברוך הוא עשה כל כך הרבה חסדים עם ישראל - מזמן יעקב אבינו, שלבן רצה להרוג אותו; אחר כך במצרים, שהמצרים רצו לשעבד את עם ישראל לעולם, והקדוש ברוך הוא עשה חסדים והוציא את עם ישראל ממצרים. כלומר, הוא מכיר את החסדים לא רק על הפירות שהוא מביא כרגע לבית המקדש, אלא על כל ההשתלשלות שקדמה לכך - כל הדברים שגרמו לו להיות מסוגל להיכנס בכלל לארץ ישראל, על כל החסדים של כל הדורות.
וזהו-הוא, אם כן, עניינה של ראש השנה: כשם שמביא הביכורים מודה לא רק על התוצר האחרון, אלא על כל ההשתלשלות שהביאה אותו לכאן - כך גם בראש השנה עלינו להודות לא רק על מה שקרה השנה, אלא להכיר את כל ההשתלשלות של חסדי ה' שהביאה אותנו עד הלום.
ואז, מתוך אותה הכרה, יכול האדם לומר לקדוש ברוך הוא שהוא לא כפוי טובה - שהוא מודה לו על האהבה, על כל מה שעשה עמו עד עכשיו, על כל ההשתלשלות, על כל הדרך שעבר מילדות ועד היום, ועל כל החסדים שהשם עשה איתו לאורך כל הדרך. הוא מעריך את החיים שהשם נתן לו, ומבקש מהשם שימשיך לתת לו - מתוך הכרה שחיים הם מתנה, ומי שמכיר שהחיים הם מתנה ואינו כפוי טובה, זוהי הזכות לבקש עוד שנה של חיים.
ראש השנה הוא היום שבו ברא הקדוש ברוך הוא את האדם - "זֶה הַיּוֹם תְּחִלַּת מַעֲשֶׂיךָ, זִכָּרוֹן לְיוֹם רִאשׁוֹן". והקדוש ברוך הוא ברא את האדם במטרה שיכיר את חסדיו. וכיוון שראש השנה הוא זיכרון ליום הראשון, ליום שבו נברא האדם - והסיבה שהשם ברא אותו הייתה כדי שיודה לו - הרי שבראש השנה יש להתעורר ולהבין שוב: צריכים להודות להשם על החיים, שזוהי הסיבה שהשם ברא את האדם מלכתחילה.
ואדם צריך לעמוד ולמלא את התפקיד הזה כראוי: להראות לקדוש ברוך הוא שהוא מבין את הסיבה שהוא נברא - שהוא נברא כדי להודות - ולהודות לה' על האהבה, על כל מה שעשה עמו עד עכשיו, מתוך הבנה שכל מה שהשם ייתן מכאן ואילך הוא ג"כ מתנה. כך מקיים האדם בראש השנה, שהוא זיכרון ליום הראשון, את עיקר התכלית שלשמה ברא אותו השם - להודות לו, לשבח אותו, ולא להיות כפוי טובה.
נמצא, אם כן, שקריאת פרשת הביכורים לפני ראש השנה אינה מקרית: כשם שמביא הביכורים עומד לפני הכהן ומכריז שאינו כפוי טובה על כל ההשתלשלות שהביאה אותו עד הפירות שבידיו, כך עומד כל יהודי בראש השנה - יום זיכרון ליום הראשון, יום בריאת האדם - ומכריז לפני בורא עולם שהוא מכיר בכל החסדים שליוו אותו מיום היוולדו ועד עתה, ומבקש שימשיך השם לתת לו את מתנת החיים לשנה נוספת, מתוך שמחה על עצם הזכות להיות חי ולהודות.