שביעי של פסח
ביאור הפיוט יום ליבשה
שירה חדשה
בשביעי של פסח זכו ישראל לשיר שירה חדשה על הים. ביום הזה נהוג לשורר את פיוטו של רבי יהודה הלוי, "יום ליבשה" (יש גורסים "ים ליבשה"). ומנהג האשכנזים לשיר אותו גם בסעודת ברית מילה.
כדי לשורר אותו בכל הלב, כדאי להבין אותו. ונשאל גם: מה הקשר בין קריעת ים סוף לברית מילה?
"יום ליבשה נהפכו מצולים, שירה חדשה שבחו גאולים".
ביום שבו נהפכו מעמקי הים ליבשה, שיבחו הגאולים שירה חדשה. כשאדם מתרגש מן הנס שעשה לו ה', השירים הישנים אינם מספיקים לו. הוא חייב לחבר שירה חדשה.
הטבעת בתרמית
"הטבעת בתרמית רגלי בת ענמית, ופעמי שולמית יפו בנעלים".
איזו תרמית הייתה כאן? בשירת הים כתוב: "וברוח אפיך נערמו מים" (שמות טו, ח). רש"י מפרש "נערמו" מלשון ערמה: המים נעשו ערמה גבוהה. ותרגום אונקלוס מפרש מלשון ערמומיות, תחבולה.
איזו ערמומיות הייתה במים?
מבאר הרמב"ן: הרי זה פלא. איך נכנס פרעה לים? הוא ראה את המכות, וראה את הים נבקע לפני ישראל. האם לא הבין שיש כאן יד ה'?
אלא ה' חיזק את לבו, ונתן לו פיתיון. ה' הוליך את הים "ברוח קדים עזה כל הלילה". המצרים ראו רוח חזקה לילה שלם, וחשבו שזו תופעת טבע ולא נס. ומתוך כך נכנסו אחרי ישראל לים.
זו "התרמית": על ידי הרוח נעשתה ערמה, והמצרים טבעו. "בת ענמית" היא מצרים, כמו שכתוב "ומצרים ילד את לודים ואת ענמים" (בראשית י, יג). ו"פעמי שולמית" הם ישראל, השלמים באמונתם, שצעדיהם יפו כשהלכו ביבשה בתוך הים.
בית הודי
"וכל רואי ישורון, בבית הודי ישוררון, אין כאל ישורון, ואויבינו פלילים".
כל מי שיראה את ישראל בגאולתם ישורר. ישראל נקראים "ישורון" כי הם ישרים. ובית המקדש נקרא "בית הודי", כי בו מודים ומשוררים לה'.
"דגליך תרים על הנשארים, ותלקט נפזרים כמלקט שבלים": ירים ה' את דגלי הגאולה על שארית ישראל, ויאסוף את המפוזרים בין העמים, כמו שמלקטים שיבולים בשדה, אחת אחת.
מן הים אל הברית
"הבאים עמך בברית חותמך, ומבטן לשמך המה נמולים".
אלו ישראל, הבאים בברית המילה, החותם שבגוף. סמוך ליציאתם מן הבטן הם נימולים לשמך.
"הראה אותותם לכל רואה אותם, ועל כנפי כסותם יעשו גדילים".
"אותותם" הם התפילין, שנקראים "אות". כמו שכתוב: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך" (דברים כח, י). למה עובר הפייטן מן הברית אל התפילין? כי גם ברית המילה היא אות, וגם התפילין הם אות. ולכן גם נוהג אבי הבן ללבוש תפילין בשעת הברית.
"ועל כנפי כסותם יעשו גדילים": אלו הציציות שעל כנפי הבגדים.
למי החותמת
"למי זאת נרשמת, הכר נא דבר אמת, למי החותמת ולמי הפתילים".
רבי יהודה הלוי לוקח את דברי תמר ליהודה: "הכר נא למי החתמת והפתילים" (בראשית לח, כה), והופך אותם לדברי כנסת ישראל אל ה'.
כנסת ישראל אומרת: ריבונו של עולם, הבט! למי אני נרשמת? למי החותמת? זו ברית המילה. ולמי הפתילים? אלו הציציות. אם לא לך, למי? הכל לכבודך.
הקשר
קריעת ים סוף וברית המילה נפגשות בפיוט אחד: ה' עשה לנו נס, ואנחנו נושאים בגופנו ובבגדינו את אותותיו, ואומרים לו "אנחנו שלך".
ידידים רוממוך
"ושנית לקדשה, ואל תוסף לגרשה, והאר שמשה, ונסו הצללים": קדש את ישראל שוב, ואל תגרש אותם עוד. האר את שמשם, וינוסו כל הצרות כמו צל מפני האור.
"ידידים רוממוך, בשירה קדמוך, מי כמוך ה' באלים".
"ידידים" הם ישראל, אוהבי ה'. הם רוממו אותו בשירה על הים, ואמרו "מי כמכה באלים ה'".
והבית האחרון: "בגלל אבות תושיע בנים, ותביא גאולה לבני בניהם". רבי יהודה הלוי תיקן לומר את הפיוט לפני ברכת "גאל ישראל". לכן הוא מסיים בבקשה על הגאולה, ומיד אומרים "ברוך אתה ה' גאל ישראל".
ישראל על הים לא הסתפקו בשירים הישנים. הלב שלהם היה מלא באהבה לה', עד שפרצה ממנו שירה חדשה. יהי רצון שנזכה לשיר לפני אבינו שבשמים בכל לבנו, ושהשירה תפרוץ מלבנו מעצמה: "ידידים רוממוך, בשירה קדמוך".
📚 עוד חומרי לימוד על פסח – חינם, במאגר הקול החמישי: https://www.kol-toda.co.il/chagim/
המאגר המלא: https://www.kol-toda.co.il/