← לספר המלא

מודים
על הילדים
דבר תורה
לחנוכה
מאת
הרב יהודה טאוב
הגופן בחוברת זו: Frank Ruhl Libre

חנוכה

בחנוכה מודים על הילדים

ארבעים וארבעה

המספר ארבע קשור מאוד להודיה. חז"ל לימדו ש"ארבעה צריכין להודות". וגם בחנוכה המספר הזה חוזר: אם נספור את כל הנרות של שמונת ימי החנוכה, יחד עם השמש של כל לילה, נגיע לארבעים וארבעה נרות.

ומעניין: גם ב"מזמור לתודה", אם סופרים את המילים יחד עם הכתיב והקרי של "ולא אנחנו", יוצאות ארבעים וארבע תיבות.

"מזמור לתודה, הריעו לה' כל הארץ. עבדו את ה' בשמחה, באו לפניו ברננה" (תהילים ק, א-ב).

ויש עוד צירופים מעניינים. כשנערך "פנקס ההודיה", פנקס שבו אדם רושם את חסדי ה' איתו, נמצא שנשארו בו לכתיבת ההודיות בדיוק ארבעים וארבעה עמודים. וכששקלו את הפנקס יחד עם המעטפה כדי לשלוח אותו בדואר, הוא שקל ארבעים וארבעה גרם. דברים קטנים, אבל מי שמתבונן רואה איך הקדוש ברוך הוא מנהל הכל בצורה נפלאה.

על הניסים שעשה לנו

הרמב"ם כותב בלשון מפורסמת:

"מצוות נר חנוכה מצווה חביבה היא עד מאוד, וצריך אדם להיזהר בה כדי להודיע הנס, ולהוסיף בשבח הא-ל והודיה לו על הניסים שעשה לנו" (רמב"ם, הלכות חנוכה).

לכאורה היה צריך לכתוב "שעשה לאבותינו", כמו שאנו מברכים "שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם". מדוע כתב "לנו"?

מכאן למדנו שבחנוכה כל יהודי מודה לא רק על הניסים של לפני אלפיים שנה, אלא גם על הניסים שעשה הקדוש ברוך הוא לו עצמו. בחנוכה כל יהודי פותח את "פנקס ההודיה" שלו, ומודה לה' על הניסים שעשה לו, לו ממש: על הבריאות, על הפרנסה, על הבית, ועל כל הישועות הקטנות והגדולות של השנה.

נר לכל אחד ואחד

כמה נרות מדליקים? לפי הרמ"א, המהדרים נוהגים שכל אחד מבני הבית מדליק בעצמו. אבל הרמב"ם כותב אחרת:

"מצוותה שיהיה כל בית ובית מדליק נר אחד... והמהדר את המצווה מדליק נרות כמניין אנשי הבית, נר לכל אחד ואחד" (רמב"ם, הלכות חנוכה).

כלומר, לפי הרמב"ם, מי שיש לו ארבעה ילדים מדליק חמישה נרות: אחד כנגדו וארבעה כנגד ילדיו. מי שיש לו שבעה ילדים מדליק שמונה.

ונשאלת שאלה: מה הקשר בין חנוכה למספר הילדים? וכי צריך לפרסם בחלון כמה ילדים יש לך?

הגאון רבי אשר וייס מעיר, שהמנהג להדליק נרות שבת כמניין בני הבית לקוח מדברי הרמב"ם האלה בנר חנוכה. ואם כן, מה יש בנר חנוכה שקשור דווקא לבני הבית?

אלמלא הנס, היינו יוונים

התשובה מובאת בספר "שערי תורת הבית". על מה אנו מודים בנרות חנוכה? על כך שהקדוש ברוך הוא הציל אותנו מן היוונים, שרצו "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך".

כמו שבליל הסדר "חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", כך בחנוכה צריך אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא עכשיו משעבוד יוון. אלמלא הנס, הרי אנו ובנינו ובני בנינו, כולנו היינו יוונים.

היוונים לא רצו רק להרוג. הם רצו שנשכח את התורה ונעזוב את המצוות, שנהיה כמותם. ואם היו מצליחים, לא היו לנו היום ילדים שלומדים תורה, מתפללים ומברכים. כל ילד יהודי ששומר תורה ומצוות, הוא חלק מנס חנוכה.

היסוד

כשמדליקים נרות חנוכה, מודים לה' עלינו ועל ילדינו, שכולנו זוכים להכיר את בורא העולם, ללמוד תורה ולשמור מצוות. לכן מדליקים נר כנגד כל ילד וילד.

תודה בכל נר

זו עצה נפלאה לכל אחד. כשמדליקים את הנרות, אפשר לכוון לדברי הרמב"ם ולהודות על כל ילד בפני עצמו: בנר הראשון, תודה לה' על בני הבכור שזוכה לשמור תורה ומצוות. בנר השני, תודה על בתי. וכך על כל ילד וילד.

ולכן קורא הרמב"ם למצווה "חביבה עד מאוד". חביב מאוד לפני הקדוש ברוך הוא כשיהודי שמח שזכה להיות בנו, ושניצל מלהתבולל. אבא שרואה את בנו שמח בו ומודה לו, אין לו נחת גדולה מזו.

בנים תלמידי חכמים

"הרגיל בנר, הויין ליה בנים תלמידי חכמים" (שבת כג ע"ב).

חז"ל אמרו שיש תלמידי חכמים שאין בניהם תלמידי חכמים, משום שאינם מברכים בתורה תחילה. כשלא מודים על התורה, היא אינה עוברת לבנים.

אבל מי שנזהר בנר, להודות בו על כל ילד וילד שלומד תורה ושומר מצוות, זוכה שבניו יהיו תלמידי חכמים. ההודיה משפיעה שפע עצום. הקדוש ברוך הוא רואה כמה אתה שמח בבן שלו, ושולח לך עוד ועוד שפע של חכמה וילדים צדיקים.

חנוכה של הודיה

ילדים יכולים לנסות את זה כבר הערב: לעמוד ליד החנוכייה ולומר תודה לה' על אבא ואמא, על האחים והאחיות, ועל כך שכולנו יהודים שומרי תורה. והורים יכולים להביט בכל ילד ולהודות עליו בשמו.

אבינו שבשמיים אוהב אותנו ואת ילדינו אהבה שאין לה סוף. הוא שהציל אותנו מיד היוונים, והוא שנותן לנו את הזכות להיות בניו. נודה לו בכל נר ונר, ונאהב אותו בכל לבנו. חנוכה שמח!

📚 עוד חומרי לימוד על חנוכה – חינם, במאגר הקול החמישי: https://www.kol-toda.co.il/chagim/

המאגר המלא: https://www.kol-toda.co.il/

← לספר המלא