← לספר המלא

וצונו
לשמוע
דבר תורה
לראש השנה
מאת
הרב יהודה טאוב
הגופן בחוברת זו: Frank Ruhl Libre

ראש השנה

אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לשמוע

היכן מודים על השמיעה?

מובא ששאל פעם רב את תלמידיו: היכן מודים על השמיעה? בברכות השחר אנחנו מודים על הרבה דברים. על הדיבור מודים ב"אלוקי נשמה", כי הדיבור נובע מן הנשמה. אבל על השמיעה, לא מצאנו ברכה.

וגם ברכה על מצוה של שמיעה כמעט אין בכל השנה. רק פעמים מעטות: על קריאת המגילה, ובראש השנה, כשאנחנו מברכים:

"אשר קדשנו במצותיו וצונו לשמוע קול שופר".

לתקוע או לשמוע?

מהי המצוה בראש השנה: לתקוע או לשמוע? הנפקא מינה פשוטה: חרש שיכול לדבר ולתקוע, אבל אינו שומע. האם הוא חייב בשופר?

להלכה פסקו הפוסקים שהמצוה היא לשמוע. ומקורם במשנה:

"התוקע לתוך הבור או לתוך הדות, אם קול שופר שמע, יצא. ואם קול הברה שמע, לא יצא" (ראש השנה ג, ז).

למה לא יצא? הרי תקע! מכאן שהמצוה היא השמיעה.

ומביא הגאון רבי חיים קנייבסקי ב"דרך אמונה" (הלכות שמיטה ויובל פרק י), שביובל המצוה היא בפשטות לתקוע, כלשון התורה "תעבירו שופר בכל ארצכם". ובראש השנה, "יום תרועה" ו"זכרון תרועה", העיקר הוא לשמוע.

למה דווקא בראש השנה המצוה היא לשמוע?

שומע ומפסיד, שומע ונשכר

שנינו במדרש: יש שומע ומפסיד, ויש שומע ונשכר.

שומע ומפסיד: אדם הראשון. "כי שמעת לקול אשתך", ומה הפסיד? "כי עפר אתה ואל עפר תשוב".

שומע ונשכר: אברהם אבינו. "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה", ומה נשכר? "כי ביצחק יקרא לך זרע". וזה הפסוק שאנחנו קוראים בתורה ביום הראשון של ראש השנה.

שמיעה אחת החריבה את העולם, ושמיעה אחרת בנתה אותו. כל קיומנו בזכות השמיעה של אברהם. מה ההבדל ביניהן?

מתנה בלי תודה

אדם הראשון היה בגן עדן, אבל הרגיש שחסר לו. מובא שהתחנן: ריבונו של עולם, לכל הבריות בראת זוג, ולי אין זוג. וה' שמע לתפילתו וברא לו את האשה.

ומה אמר אדם? לא מצאנו שאמר שירה או תודה. הוא אמר: "זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי... כי מאיש לקחה זאת" (בראשית ב, כג). הכל ייחס לעצמו, ומילה של תודה לבורא לא אמר.

היסוד

כשלא מכירים בטובה, הטובה נעלמת. כשמכירים בה, היא צומחת ופורחת עד אין קץ.

ולכן נתקיים בו "זכה, עזר. לא זכה, כנגדו". האשה נעשתה כנגדו והחטיאה אותו. במקום להכיר טובה לבורא על כל העצים שבגן, באה ואמרה: בוא נעשה דבר נגדו.

ואילו אדם היה עושה עם אשתו מסיבת הודיה, ושר לבורא עולם, ואחר כך היה בא הנחש, היא הייתה אומרת לו: "רק לפני רגע שרנו והודינו לה' שנתן לנו כל כך הרבה טוב, ועכשיו נעשה דבר נגדו? לך מכאן!" הנחש יכול היה להיכנס רק משום שלא התבוננו בחסדי הבורא.

שמיעה כנגד שמיעה

מובא בספרים שחטא עץ הדעת היה בא' בתשרי, בראש השנה. ולכן בראש השנה מברכים "לשמוע קול שופר". שמיעה כנגד שמיעה.

ומה אומר לנו השופר? כותב הספורנו: "זכרון תרועה" הוא תרועת מלך, כמו "יגילו במלכם" ו"הרנינו לאלקים עוזנו". תרועה היא מלשון "מזמור לתודה, הריעו לה' כל הארץ" (תהילים ק, א).

בראש השנה צריך להרגיש כמה ה' אוהב אותנו וחפץ בטובתנו, ומתוך כך לשיר ולהודות לו. "אשרי העם יודעי תרועה, ה' באור פניך יהלכון" (תהילים פט, טז): אשרי מי שיודע להודות ולשיר לה'.

אברהם אבינו

אברהם אבינו הכיר בטובת אשתו. אמרו חז"ל: "לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו, שנאמר ולאברם הטיב בעבורה" (בבא מציעא נט ע"א).

אברהם ידע להעריך ולהודות לה' על אשתו. ולכן זכה לשמוע בקולה שמיעה טובה, שכולה רצון ה', ולתקן את חטא אדם הראשון.

זכרון תרועה

ועוד: מה פירוש "זכרון תרועה"? מובא בספרים שזיכרון הוא לא רק בשכל, אלא להרגיש באופן מוחשי, כמו "ולזכרון בין עיניך" בתפילין: לחיות את הדברים.

"זכרון תרועה" הוא לחיות את התרועה. ו"לשמוע" הוא לקבל, כמו "שמע בני מוסר אביך": להכניס ללב את אהבת ה' אלינו.

"החיים והמות נתתי לפניך... לאהבה את ה' אלקיך". בזה תלוי הכל. יזכנו ה' להכניס לתוך לבנו את תרועת המלך, את אהבת המלך, ולשנה טובה ומתוקה.

📚 עוד חומרי לימוד על ראש השנה – חינם, במאגר הקול החמישי: https://www.kol-toda.co.il/chagim/

המאגר המלא: https://www.kol-toda.co.il/

← לספר המלא