פסח
ארבע כוסות כנגד ארבע לשונות גאולה
גאולה אחת, ארבע כוסות?
ארבע הכוסות בליל הסדר הן כנגד ארבע לשונות הגאולה: "והוצאתי", "והצלתי", "וגאלתי", "ולקחתי". על כך נאמר פירוש נפלא בשם הגאון רבי שלמה הררי שליט"א.
הרי גאולת מצרים הייתה גאולה אחת, אלא שהיו בה שלבים. למה ארבע לשונות מחייבות ארבע כוסות?
ארבעה חייבים להודות
מבאר רבי שלמה על פי מזמור קז בתהילים. המזמור מתאר ארבעה שחייבים להודות ולברך "הגומל". וסימנם מובא בשולחן ערוך: "וכל החיים יודוך סלה". חבוש, יסורים, ים, מדבר.
על כל אחד מהם יש חובת הודיה בפני עצמה. וביציאת מצרים היו כל ארבע הבחינות האלה!
והוצאתי: החבוש
מצרים, כדברי חז"ל, הייתה בית אסורים גדול. מי שנכנס לא יכול היה לצאת, בגלל הכישוף.
ויש רמז במילה "מצרים": בתחילתה מ' פתוחה, כל הרוצה להיכנס יכול. ובסופה מ' סתומה, לצאת אי אפשר. כנגד זה "והוצאתי": הוצאתי אתכם מבית האסורים.
והצלתי: המדבר
מיד אחר כך הלכו ישראל במדבר, ושם סכנות של חיות רעות ושודדים. עוברי מדבריות חייבים להודות על שניצלו. כנגד זה "והצלתי".
וגאלתי: הים
ישראל עברו בתוך הים ביבשה, עם כל ניסי קריעת ים סוף. זו בחינת יורדי הים.
ולמה זה "וגאלתי"? כי בברכות שאחרי קריאת שמע אנחנו מודים על קריעת ים סוף. בבוקר: "וים סוף להם בקעת, וזדים טבעת". ובערב: "המעביר בניו בין גזרי ים סוף". ושתי הברכות נחתמות "גאל ישראל".
ולקחתי: החולה
במצרים חלו ישראל בכל מיני מחלות, עם כל המכות. לכן הובטחו מיד אחרי שירת הים:
"כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך, כי אני ה' רפאך" (שמות טו, כו).
והיכן נתרפאו? במעמד הר סיני, כדברי חז"ל. ומעמד הר סיני נרמז ב"ולקחתי אתכם לי לעם". הרי ש"ולקחתי" הוא כנגד החולה שנתרפא.
היסוד
ארבע לשונות הגאולה אינן שמות נרדפים. כל אחת היא ישועה בפני עצמה, ולכן כל אחת מחייבת כוס של הודיה.
לב רך
ואגב, נאמר בשם הרה"ק רבי משה לייב מסאסוב: מה הייתה המחלה הקשה ביותר במצרים, שגרמה לכל המכות? "ויכבד את לבו". לב כבד ואטום.
ועל זה מבטיח ה': את המחלה הזאת לא אשים עליך. ולכן לכל יהודי יש לב רך ולב טוב, לאביו שבשמים ולכל הסובבים אותו.
מי חכם וישמר אלה
המזמור מסתיים כך:
"מי חכם וישמר אלה, ויתבוננו חסדי ה'" (תהילים קז, מג).
מבאר רבי שלמה: בשעת הנס יש התפעלות גדולה, אבל היא הולכת ודועכת עד שנשכחת. לכן צריך להיות חכם, "החכם עיניו בראשו", ולשמור את הישועות מול העיניים.
ולכן אנשי כנסת הגדולה הכניסו את כל הניסים האלה לתפילות של כל יום, בוקר וערב, כדי שלא יזוזו מבין עינינו.
מצא ומוצא
הגמרא בברכות מביאה: "מצא אשה מצא טוב", ו"מוצא אני מר ממות את האשה". מבאר הגאון מווילנה: בטוב נאמר לשון עבר, כי על הטוב אדם מתפעל בתחילה ואחר כך מתרגל, ושוכח להודות. ובמר נאמר לשון הווה, כי לצער לא מתרגלים, והוא כואב בכל יום מחדש.
ומכאן רמז: ערבית זמנה כל הלילה, ושחרית רק עד ארבע שעות. את החושך מרגישים בכל רגע, ואת האור מתרגלים מהר.
אבל אנחנו נהיה מן החכמים. "וישמר" הוא באותיות "ירשם": לרשום את הישועות לנצח ולספר בהן תמיד. "האמנתי כי אדבר": האמונה מתחזקת בדיבור. לספר על חסדי ה' בכל הזדמנות, לבני המשפחה ולחברים.
ארבע הכוסות אומרות לנו שה' לא הציל אותנו פעם אחת. הוא הוציא, הציל, גאל ולקח אותנו אליו. ובכל יום הוא ממשיך לעשות איתנו חסדים, באהבה גדולה. מי חכם וישמר אלה, ויתבוננו חסדי ה'.
📚 עוד חומרי לימוד על פסח – חינם, במאגר הקול החמישי: https://www.kol-toda.co.il/chagim/
המאגר המלא: https://www.kol-toda.co.il/