🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:
הרב הררי מבאר: כל אחד מארבעת המצבים האלה - בית אסורים, מדבר, ים, וייסורים - מחייב הודיה בפני עצמו, כמבואר בתהילים קז ובהלכה. וביציאת מצרים היו כל ארבע הבחינות האלה בבת אחת!
מצרים הייתה "בית אסורים" גדול - מלשון "מצרים" שתחילתה מ' פתוחה (כניסה) וסופה מ' סתומה (אין יציאה).
לאחר היציאה הלכו במדבר, בסכנת חיות רעות וליסטים - עוברי מדבריות חייבים להודות שניצלו.
קריעת ים סוף - עוברי ימים, "יְשַׂמַּח לֵב מְבַקְשֵׁי ה'" - זה נרמז בברכת "וְיָם סוּף לָהֶם בָּקַעְתָּ" ובחתימת "גאל ישראל".
המחלות במצרים ("כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך") נרפאו במעמד הר סיני, שם "ולקחתי אתכם לי לעם".
בשם רבי מהר"ל שלי מססוב: "כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם" - המחלה הקשה ביותר שם הייתה "וַיְכַבֵּד אֶת לִבּוֹ" (הכבדת לב פרעה). על זה מבטיח הכתוב שמחלה זו לא תבוא עלינו - ולכן כל יהודי, יש לו "לב רך" לאביו שבשמים.
מזהיר דוד המלך: בטבע, בשעת הישועה יש התפעלות גדולה, אך היא הולכת ודועכת עד שנשכחת. חכמים - "עיניהם בראשם" - שומרים את הישועות תמיד לנגד עיניהם. לכן הכניסו אנשי כנסת הגדולה את ארבעת החלקים האלה בכל תפילה, בוקר וערב, כדי שלא יזוזו מבין עינינו.
לכן צריך להשכיל להישאר ברמת הכרת הטוב שאין בה שכחה, ולספר בכל הזדמנות "הֶאֱמַנְתִּי כִּי אֲדַבֵּר" - לחזק את האמונה על ידי הדיבור.