← לספר המלא

קרבן
יולדת
דבר תורה
לשמחת הולדת הילד
מאת
הרב יהודה טאוב
הגופן בחוברת זו: Frank Ruhl Libre

הולדת הילד

קרבן יולדת

מנהג שנשאר מימי המקדש

יש מנהג שנוהגים בו עד היום: ביום הארבעים ואחד ללידת בן, וביום השמונים ואחד ללידת בת, עולה האב לתורה, זכר לקרבן היולדת. את המנהג מביא הביאור הלכה בסימן קלו.

היולדת הייתה מביאה עולה וחטאת: כבש לעולה, ובן יונה או תור לחטאת. ופעם היה מנהג שהאישה לא יצאה מביתה עד שהלכה לבית הכנסת להודות: בעלה עלה לתורה ואמר "ברכו את ה' המבורך", והיא ענתה "ברוך ה' המבורך לעולם ועד". כי הודיה וברכה עניין אחד הם.

למה חטאת?

הרי היולדת לא חטאה, להפך! מבאר הכלי יקר: מתוך צער הלידה, אולי הטיחה דברים כלפי מעלה ולא קיבלה את הייסורים באהבה. על זה היא מביאה חטאת.

ולמה בזכר ביום מ"א ובנקבה ביום פ"א? בלידת בן היו שמחים מאוד, ולכן התחרטה מהר. בלידת בת, שבאותם זמנים שמחו בה פחות, לקח לה יותר זמן.

וחז"ל מביאים טעם נוסף בשם רבי שמעון בר יוחאי: בשעת הצער אולי נשבעה שלא תוסיף ללדת, ועל כך היא צריכה כפרה.

למה עולה?

כתב ספר החינוך: כדי שתתעורר לתת הודיה לה' שהציל אותה מחבלי הלידה, שהם דבר של נס. והאברבנאל כתב שהעולה באה כדי שתתקרב ליוצרה, אשר הפליא עמה והצילה מסכנת הלידה.

והנה פלא: קרבן תודה הוא רשות, ורק כאן התורה מחייבת קרבן הודיה. אולי משום שנפשה של האישה קרובה כל כך להודיה, שגם בחובה היא תודה בכל לבה.

אם זו הודיה, למה לא קרבן תודה?

הרגש שמתפוגג

הרב נבנצל, ב"שיחות לספר ויקרא", מבאר: קרבן תודה כולו רגש חם שפורץ מן הלב מול חסדי ה'. אבל רגש הוא דבר חולף. ככל שעוברים הימים, פוחתת ההתפעלות מן ההצלה.

אדם יכול להכיר טובה לחברו על חסד שעשה עמו, ואחרי זמן כבר קשה לו לזכור אותו. כך גם בחסדי ה'.

לכן ברכת הגומל צריכה לבוא בתוך שלושה ימים, ועדיף לוותר על המנהג לברך בשעת קריאת התורה ובלבד שיברך בזמן. והיולדת אינה יכולה להביא קרבן מיד. היא מחוסרת כפרה עד ארבעים או שמונים יום. עד אז כבר פג רושם הנס, ולכן אמרה תורה: לא תודה, אלא עולה.

בת מלך פנימה

ביאור שני: קרבן תודה בא עם ארבעים לחמים, כדי שיזמין רבים ויספר לפניהם את הנס. "יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם". אבל אישה אינה צריכה לעמוד במרכזו של אירוע גדול לרבים, כי "כל כבודה בת מלך פנימה" (תהלים מה, יד). ומאותו טעם נהגו נשים רבות שלא לברך הגומל, שצריך לאומרה בפני עשרה גברים ובהם שני תלמידי חכמים. יש שנהגו לברך כשבאים רבים לבקר אותה או בשעת הברית, ורבים מן הפוסקים כתבו שאינה חייבת.

ואם אינה מברכת, יש דרכים אחרות להודות: לשמוע "ברכו" בבית הכנסת ולענות עם הציבור, או שבעלה יעלה לתורה ויכוון להודות בשבילה, והיא תענה אחריו.

רמז בפרשת תזריע

"זאת תורת היולדת לזכר או לנקבה. ואם לא תמצא ידה די שה ולקחה שתי תרים או שני בני יונה" (ויקרא יב, ז-ח).

הקושיה זועקת: למה כתוב "זאת תורת היולדת" לפני קרבן העני, באמצע הפרשה? אמרו חז"ל: כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה. וכשמקריבים בקריאה, "ונשלמה פרים שפתינו", כולנו עשירים. לכן עד כאן קוראים. רמז נפלא לקרוא את פרשת היולדת.

לומר בשמחה

החטאת על שאולי לא קיבלה את הצער באהבה, והעולה הודיה על הנס. לא תודה, כי התודה צריכה לבוא מיד ובפרסום. והיום עולים לתורה ביום מ"א ופ"א, וקוראים את פרשת היולדת.

כל ילד שנולד הוא נס ומתנה מאת אבינו שבשמיים שאוהב אותנו. יזכנו ה' להודות לו בלב שלם על ילדינו, "כחצים ביד גבור כן בני הנעורים", ולראות מהם הרבה נחת.

📚 עוד חומרי לימוד על שמחות – חינם, במאגר הקול החמישי: https://www.kol-toda.co.il/

המאגר המלא: https://www.kol-toda.co.il/

← לספר המלא