לשמחת החלאקה
פאות הראש והחלאקה
מצוות פאות הראש
יש לנו מצווה מן התורה: "לא תקפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך" (ויקרא יט, כז). כל גבר שהולך להסתפר צריך להשאיר פאות, מסוף המצח ועד מעל האוזן, בימין ובשמאל. לפי הפוסקים די בשיער קצר מאוד, אבל אסור לגלח לגמרי. וכן את הזקן מותר לגזוז, אבל לא להשחית לגמרי.
כך אומר האר"י ז"ל: כשאדם מסתפר ומכוון להשאיר את הפאות לשם מצווה, בזה הוא מקיים מצוות עשה מן התורה. ולכן בחלאקה, כשגוזזים לילד את השערות ומשאירים פאות, מקיימים את המצווה.
שלוש שאלות: מה טעם המצווה? למה עושים חלאקה דווקא בגיל שלוש? ולמה אין מצווה זו לנשים?
לב טהור
מטרת היהודי בעולמו היא לבנות לב טהור. "רחמנא ליבא בעי", וכך כותב המסילת ישרים: העיקר שיהיה הלב טהור לעבודתו יתברך.
"ועתה ישראל, מה ה' אלקיך שאל מעמך, כי אם ליראה את ה' אלקיך... ולעבד את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך" (דברים י, יב).
אבל זה לא קל. יש על הלב ערלה גדולה, "ומלתם את ערלת לבבכם". איך מלים את ערלת הלב? נתן לנו ה' תורה, ומטרתה שלאט לאט המוח ישפיע על הלב, כמו החמה המאירה על הלבנה.
השערות כצינורות
ומובא בספרים: כדי שהאור שבמוח ירד אל הלב, נתן לנו ה' שערות בראש ובזקן. השערות חלולות, והן כמו צינורות. "שערה" מלשון "שער", שער לפתוח את הלב. השערות יורדות מן הראש אל הזקן, והזקן יורד עד הלב.
היסוד
השערות הן צינורות שהקדוש ברוך הוא ברא, להוריד את ההשפעה מן המוח אל הלב.
לכן אסרה התורה להשחית אותן לגמרי. מי שמסיר את הצינורות, יכול ללמוד הרבה, אבל הכל יישאר במוח ולא ירד אל הלב. ואולי לכן החסידים מגדלים פאות ארוכות וזקן גדול: הם רוצים צינורות גדולים ורחבים, להשפיע הרבה אל הלב.
למה לנשים אין מצווה זו
האישה נבראה מטבעה עם לב פתוח. כמו שאין לה מצוות מילה, כי אין לה ערלה, כך כביכול אין לה ערלה על הלב.
לגבר יש ערלה רבה. עד שגבר מתפעל ומודה לה' מכל לבו, לא פשוט. חכמים ונבונים יש הרבה, אבל לספר ולהתרגש לא קל להם. לכן אומרים בהגדה "ואפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים... מצוה עלינו לספר". הסיפור פועל על הלב.
לאישה יש לב כמו שה' רוצה. עם מעט התבוננות, מעט הודיה ומעט רגש, היא שרה לבורא העולם, ובדיבור פשוט מן הלב מגיעה אליו ישר. הגבר צריך את התורה ואת הצינורות, כדי שהמוח ישפיע על הלב. לכן דווקא לו יש מצוות פאות.
למה דווקא בגיל שלוש
"שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל. ובשנה הרביעת יהיה כל פריו קדש הלולים לה'" (ויקרא יט, כג-כד).
"כי האדם עץ השדה". כמו העץ, כך הילד היהודי: שלוש שנים ראשונות הלב כעין "ערלה", סגור. בשנה הרביעית נפתח הלב. וכשנפתח הלב, צריך לברוא לו צינורות. לכן עושים חלאקה, ומשאירים לו פאות לשם מצווה. ומעתה יכול המוח שלו להשפיע על הלב.
ההודיה פותחת את הלב
ובשנה הרביעית, מה עושים בפירות? עולים לירושלים ומודים ומהללים, "קודש הילולים לה'". כשנפתחים שערי הלב, מודים: "פתחו לי שערי צדק, אבוא בם אודה י-ה". מי שיושב מעט לבדו ומודה לה' על כל הטוב, מרגיש איך לבו נפתח. וכך אומרים "וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול... להודות לך וליחדך באהבה".
"בפיך ובלבבך לעשותו": כשהפה מחובר ללב, הדיבורים הנובעים מן הלב בונים לב טהור. ולא לחינם נקרא הדיבור "מילה": המילים של תודה מלות את ערלת הלב.
לומר בשמחת החלאקה
הפאות הן הצינורות מן המוח אל הלב. בגיל שלוש, כשנפתח הלב, אנו בונים לילד את הצינורות. והדרך לפתוח את הלב היא אור התורה, והמילים של תודה שהאדם מוציא מפיו.
יהי רצון שיהיו לילד הזה צינורות גדולים, ושירד בהם שפע רב מן התורה אל הלב. שיזכה ללב מלא אהבת ה' ויראת ה' ואהבת ישראל, ויודה בכל יום לאבינו שבשמיים מתוך לב פתוח. "לב טהור ברא לי אלקים, ורוח נכון חדש בקרבי".
📚 עוד דרשות לשמחות ודברי תורה – חינם, במאגר הקול החמישי: https://www.kol-toda.co.il/
המאגר המלא: https://www.kol-toda.co.il/