← לספר המלא

טוב
להודות
דבר תורה
לשמחת החתונה
מאת
הרב יהודה טאוב
הגופן בחוברת זו: Frank Ruhl Libre

לשמחת החתונה

טוב להודות

מה פירוש "טוב"?

דוד המלך פותח את המזמור של יום השבת כך:

"מזמור שיר ליום השבת. טוב להדות לה' ולזמר לשמך עליון" (תהילים צב, א-ב).

דוד המלך אינו אומר "מצווה להודות", ואינו אומר "חובה להודות". הוא אומר "טוב להודות". וכך גם בסוף ההלל אנו אומרים "כי לך טוב להודות". מה עומק המילה "טוב"?

כדי להבין, נלך למקום אחר שבו מופיעה המילה. על אדם בלא אישה כתוב "לא טוב היות האדם לבדו", ונפסק בגמרא שאסור לאדם לעמוד בלא אישה. וכשאדם מוצא אישה, אומר שלמה המלך: "מצא אשה מצא טוב". מה ה"טוב" שמוצאים באישה? ואולי מכאן נבין גם מדוע "טוב להודות".

עוד שתי שאלות

בברית המילה אומרים, על פי הגמרא במסכת שבת: "כשם שנכנס לברית, כן ייכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים". מה הקשר בין ארבעת הדברים? למה לא מזכירים שבת או תפילין? ולמה "מעשים טובים" באים דווקא אחרי החופה?

הדרשנים אומרים שהמעשים הטובים האמיתיים מתחילים רק אחרי החתונה, ועד אז הכל הכנה. זה תירוץ נפלא, אבל יש כאן גם מהלך עמוק יותר.

ועוד שאלה. ביציאת מצרים לא היו בידי ישראל מצוות, "ואת ערום ועריה". נתן להם ה' שתי מצוות: דם מילה ודם פסח, "בדמייך חיי". רק בשתי מצוות העשה האלה יש כרת. והתורה מחברת אותן: "וכל ערל לא יאכל בו". ערל מותר לשמור שבת ולהביא קרבנות אחרים, ורק מן הפסח נאסר. מה הקשר בין מילה לפסח?

הברית שמביאה לתורה

באה שאלה לפני רבי עקיבא איגר: בברית שהאב לא היה בה, מי יברך "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו", הסבא או הסנדק?

השיב על פי הגמרא במסכת נדרים על הפסוק "אם לא בריתי יומם ולילה" (ירמיהו לג, כה). אם "בריתי" היא ברית מילה, מה שייך "יומם ולילה"? הברית נעשית פעם אחת, ביום!

ומביא בשם בעל "עוללות אפרים": הכוונה היא שבלי ברית מילה אי אפשר לזכות לתורה של יומם ולילה. כי על ידי המילה החיצונית זוכה האדם למילה הפנימית. לכן פסק שהסבא יברך, שגם הוא חייב ללמד את בן בנו תורה.

שתי הבריתות

יש לשאול: מהי העבירה החמורה ביותר? בשולחן ערוך באבן העזר כתוב שפגם הברית חמור מכל. ברמב"ם כתוב שלשון הרע כנגד עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. וכך במצוות העשה: קדושת איש ואישה היא כקודש הקודשים, כמו הכרובים שבו, ומצד שני "תלמוד תורה כנגד כולם".

מבאר הגאון מווילנה: יש לאדם שתי בריתות עם בורא העולם, ברית המילה וברית הלשון. בברית המילה שומרים על הקדושה, וב"עשה טוב" שלה מביאים ילדים צדיקים לעולם. בברית הלשון נשמרים מלשון הרע, וב"עשה טוב" שלה לומדים תורה ומודים לה'.

ומעתה אין סתירה: השולחן ערוך מדבר בברית המילה, והרמב"ם בברית הלשון. קדושת הזיווג היא הגדולה שבברית המילה, ותלמוד תורה הוא הגדול שבברית הלשון. ולכן בברכת המזון אומרים "על בריתך שחתמת בבשרנו ועל תורתך שלימדתנו", כי על ידי שתי הבריתות מתחברים לה', וזוכים לארץ ישראל.

הפה נברא להודות

כתב המגן אברהם שכשאומרים "להודות לך" בברכת אהבה רבה, יזכור את מעשה מרים: שלא נברא הפה אלא להודות, ולא לדבר לשון הרע.

מרים הנביאה הוציאה את כל הנשים בתופים ובמחולות לשירת הים. כל חייה היו שירה למלך מלכי המלכים. ופה קדוש כזה שחטא בלשון הרע, היה זה חמור מאוד. לכן אומרים "הריני מזמן את פי להודות". לא את העיניים ולא את הרגליים, את הפה. זו ברית הלשון.

ועכשיו מובן: בני ישראל יוצאים ממצרים בזכות שתי הבריתות. ברית המילה, וקרבן הפסח, שבו הפה מתחיל לספר בנפלאות ה'. ואי אפשר להגיע לברית הפנימית בלי הברית החיצונית. לכן "כל ערל לא יאכל בו", ולכן "כשם שנכנס לברית, כן ייכנס לתורה".

חופה ומעשים טובים

אמרו חז"ל: השרוי בלא אישה שרוי בלא תורה. והרי בחורים רבים לומדים תורה! אלא שיש תורה של סור מרע, "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין", שמבריחה את המחשבות הרעות. ויש תורה של עשה טוב: כתב הרמח"ל שהתורה היא האמצעי הגדול ביותר להידבק בבורא העולם.

כדי שהתורה תהיה עשה טוב, צריך שגם הברית תגיע לעשה טוב. וזה קורה בחופה, כשהאדם מקים בית ומביא ילדים צדיקים לעולם. לכן "כשם שנכנס לברית, כן ייכנס לתורה" הוא שלב הסור מרע. "ולחופה", כאן הברית מגיעה לעשה טוב. "ולמעשים טובים", מעתה גם התורה שלו תהיה עשה טוב, של דבקות.

וזה "מצא אשה מצא טוב". עד עכשיו היה בבחינת סור מרע. עכשיו הוא מגיע לטוב: לחיבור, לדבקות ולאהבה.

טוב להודות לה'

כותב המסילת ישרים:

"וכשתסתכל בדבר תראה כי השלמות האמיתית היא רק הדבקות בו יתברך, והוא מה שהיה דוד המלך אומר: ואני קרבת אלקים לי טוב" (מסילת ישרים, פרק א).

מהו טוב

טוב הוא החיבור, האהבה והדבקות. ומי שמחפש להתחבר לבורא העולם, דוד המלך אומר לו: "טוב להודות לה'".

כל המתבונן יראה שההודיה בונה את האדם והופכת אותו לאדם אחר.

השולחן שהתמוטט

מסופר על אדם ששמע שיעור על ההודיה, והחליט להודות לה' על כל דבר. בליל שבת חזר מבית הכנסת בבגדים מבריקים. פתאום קפצה בתו הקטנה על השולחן, השולחן התמוטט, וכל המאכלים נשפכו עליו מכף רגל ועד ראש.

פעם, סיפר, היה הבית רועד מצעקות. אבל עכשיו הרים את הילדה ואמר: "ריבונו של עולם, מודה אני לך על היצור הנפלא הזה! כמה עצוב הייתי אילו לא הייתה לי". אשתו שמעה ושאלה בתדהמה: מי הרב שעשה ממך אדם כזה? במקום צעקות שומעים כאן הודיות!

יזכו החתן והכלה לבנות בית של חיבור ואהבה, שבו הפה פתוח תמיד להודות לה'. אבינו שבשמיים נתן לנו את הפה כדי שנודה לו, ואין דרך טובה יותר להתקרב אליו ולאהוב אותו: "טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון".

📚 עוד דרשות לשמחות ודברי תורה – חינם, במאגר הקול החמישי: https://www.kol-toda.co.il/

המאגר המלא: https://www.kol-toda.co.il/

← לספר המלא