← לספר המלא

הלב
הטהור
דבר תורה
להולדת הבת ולבת מצווה
מאת
הרב יהודה טאוב
הגופן בחוברת זו: Frank Ruhl Libre

להולדת הבת

הלב הטהור

מנהג טוב של ראש חודש

בשולחן ערוך, בהלכות ראש חודש (סימן תיז), נפסק שמותר לעשות מלאכה בראש חודש. ובכל זאת, נשים שנוהגות שלא לעשות מלאכה ביום הזה, מנהג טוב הוא.

מדוע דווקא נשים? בפרקי דרבי אליעזר מובא: לפי שלא רצו הנשים לתת את נזמיהן לבעליהן במעשה העגל. לכן נתן להן הקדוש ברוך הוא את שכרן, שיהיו משמרות את ראשי החודשים יותר מן האנשים.

אבל מה הקשר בין זה שלא נתנו את תכשיטיהן לעגל, לבין שמירת ראש חודש?

ספק שנשאר באוויר

כשהנשים סירבו לתת את נזמיהן לעגל, נשארה שאלה פתוחה. האם לא נתנו משום שליבן מלא אהבה לבורא עולם? או אולי פשוט משום שהן אוהבות תכשיטים, ולא רצו להיפרד מהם?

הספק עמד בעינו עד שמשה רבנו הכריז על נדבת המשכן:

"ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי" (שמות כה, ב).

ומה קרה אז? "ויבאו האנשים על הנשים". מבאר הרמב"ן שהנשים באו ראשונות, והאנשים נטפלו אליהן. ועוד מצינו שהכיור נעשה "במראת הצבאת אשר צבאו פתח אהל מועד" (שמות לח, ח). מבאר הרמב"ן שהנשים באו צבאות צבאות, ונתנו את מראות הנחושת היקרות להן בנדבת ליבן.

עכשיו התברר הדבר לעיני כל ישראל. אותן נשים שלא נתנו דבר לעגל, נתנו בשמחה את היקר להן ביותר למשכן. סירובן לעגל לא נבע מאהבת תכשיטים, אלא מאהבתן את בורא עולם.

ומוסיפים בעלי התוספות ב"דעת זקנים": המשכן הוקם בראש חודש ניסן. לכן קיבלו הנשים את ראש חודש ניסן, ואגב כך את כל ראשי החודשים.

לבד ראה זה מצאתי

הבן איש חי (שנה שנייה, פרשת ויקרא) מבאר פסוק מוזר בקהלת:

"ואשה בכל אלה לא מצאתי. לבד ראה זה מצאתי" (קהלת ז, כח–כט).

"ואשה בכל אלה לא מצאתי": "אלה" רומז לחטא העגל, שבו אמרו "אלה אלוקיך ישראל". בחטא הזה לא מצאתי אשה. "לבד ראה זה מצאתי": "זה" בגימטריה שתים עשרה, כנגד שנים עשר ראשי החודשים. ו"ראה" רומז לראש חודש, כמו שדרשו חז"ל: "כזה ראה וקדש". בראש חודש מצאתי לנשים חלק יותר מן האנשים.

ועוד הוא דורש: "אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה". הבונים הם תלמידי החכמים, כמו שדרשו "אל תקרי בניך אלא בוניך". האנשים מברכים בכל בוקר "שלא עשני אשה", אבל באמת האשה "היתה לראש פינה", כי זכתה בראש חודש.

דברי הבן איש חי

מזה תבין כמה צריכה האשה להיזהר בקדושת ראש חודש. בכמה מצוות האנשים הם העיקר, כמו תפילין, ורק בזאת הנשים הן העיקר.

השמש והירח, המוח והלב

האיש נמשל לשמש, והאשה ללבנה, כמו בחלום יוסף: "והנה השמש והירח". החלק החזק באיש הוא המוח, והחלק החזק באשה הוא הלב. ו"לבנה" מלשון לב.

העולם מונה את הזמנים בדרך כלל לפי השמש. אבל מצוות קידוש החודש נקבעה לפי הלבנה. התורה מכבדת כאן את הלבנה, את הלב, ו"רחמנא ליבא בעי".

הנשים הראו בחטא העגל את ליבן הטהור. לכן הן שמחות ומודות לה' דווקא בראש חודש, שבו נגלה כמה הקדוש ברוך הוא מחשיב את הלב.

לומר בשמחה

עיקר הדבר

הנשים לא נתנו את תכשיטיהן לעגל, ונתנו אותם בשמחה למשכן. כך התגלה שליבן מלא אהבת ה', ולכן זכו בראש חודש, שנקבע לפי הלבנה. הבת היא מתנה של לב טהור, ועל זה אנו שמחים ומודים.

יהי רצון שנזכה שלבת הזאת יהיה לב טהור, כמו שביקש דוד המלך:

"לב טהור ברא לי אלוקים ורוח נכון חדש בקרבי" (תהלים נא, יב).

לב מלא אהבת ה', לב מלא שמחה והודיה למלך מלכי המלכים. אבינו שבשמיים, שברא את הלב, שמח בכל לב שפונה אליו באהבה. נאהב אותו בכל ליבנו, ויזכנו ה' לגדל את בנותינו לאהבתו ולראות בהן נחת כל הימים.

📚 עוד דרשות לשמחות וחומרי לימוד – חינם, במאגר הקול החמישי: https://www.kol-toda.co.il/

המאגר המלא: https://www.kol-toda.co.il/

← לספר המלא