להולדת הבן והבת
הודיה של יולדת
יולדת ומצורע באותה פרשה
הדברים מובאים בגיליון "מתיקות השבת" לפרשת תזריע–מצורע. הפרשה עוסקת באריכות בדיני הצרעת, ורק בתחילתה יש פסוקים מעטים על "אשה כי תזריע", פרשת היולדת.
מה עניין יולדת אצל מצורע? פרשת היולדת היא הפרשה השמחה ביותר, כי הלידה מביאה לתכלית הבריאה, "לא תהו בראה לשבת יצרה". ופרשת המצורע עוסקת במחלות הגוף והנפש. מדוע נסמכו?
"ושלשים יום ושלשת ימים תשב בדמי טהרה, בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא" (ויקרא יב, ד).
ועוד: מדוע "תשב בדמי טהרה" ולא "דמיה טהורים"? ואם הדמים טהורים, מדוע נאסר עליה לאכול קודשים ולבוא למקדש?
אלא האשה צריכה לשבת שלושים ושלושה יום ולהתבונן בחסדי ה', על הילד שנוצר מדמיה. ואם נולדה בת, שישים ושישה ימים.
למה לבת כפליים?
ראשית, לאיש יש רמ"ח איברים, ולאשה יותר, כמו שאמרו חז"ל. יש יותר חסדים להתבונן עליהם.
שנית, הבת תגדל ותהיה בעצמה אם. כבר בלידתה יושבת אמה זמן כפול, כדי שתוכל לספר לה כמה הודתה לה', ולתת לה דוגמה אישית.
שלישית, הבת מוסיפה נפשות רבות בעולם.
רביעית, והוא טעם חזק מאוד: עיקר תפקיד הבן הוא תורה, ועיקר תפקיד הבת הוא תודה. כך מצינו אצל מרים:
"ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התף בידה, ותצאן כל הנשים אחריה בתפים ובמחלת" (שמות טו, כ).
הגברים שרו בפה, והנשים עלו עוד יותר, בתופים ובמחולות. וכל הנשים מאז ועד היום הולכות בדרכה של מרים, שרות ומודות לה'. לכן מיד כשנולדת בת, משקיעים בזה זמן כפול.
וההתבוננות הזאת היא מצוות האשה יותר מן האיש, כי בגופה נעשים כל ניסי יצירת הוולד, ומכאן אף למדו חז"ל בקל וחומר על תחיית המתים (ברכות טו ע"ב).
חשבון החסדים
בכל יום היא מודה על חסד אחר, עד שמונה חסדים כמניין ימי טהרתה. למשל: שזכתה להינשא לבעלה; על ביתה ומזונה; על החלב שה' יוצר לבנה; על המוח והלב שבנה; על הפנים, הידיים והרגליים; על הריאות, הכליות, הכבד, הדם והגידים. ולבסוף, שהיא עצמה נשארה בחיים וניצלה מן הסכנה.
להתמלא בדעת
ולמה אסור לה לאכול קודשים? דומה הדבר למה שאמרו חז"ל, שעם הארץ אסור לאכול בשר, כי לא ניתנה רשות לשחוט אלא למי שיש בו דעת להכיר את קונו. כך האשה, עד שתמלא את עצמה בדעת בימי ההתבוננות. ורק אז היא מביאה קרבן, שביארו ספר החינוך והאברבנאל שהוא קרבן של הודיה.
רפואה לפני המכה
לכן פרשת היולדת קודמת לפרשת המצורע, כי ה' מקדים רפואה למכה. רצון ה' שהאדם יעסוק בתורת היולדת, ילמד תורה עם תודה, ויודה לה' על הגוף ועל הנשמה שלו ושל בנו. ומי שאינו מודה על הדמים, דמיו מתקלקלים ופורחים בו נגעים.
ובספר "שמירת הלשון" מובא: הכהן אומר למצורע, בני, אין הנגעים באים אלא על לשון הרע. ומכלל לאו אתה שומע הן: צא ועסוק בלשון הטוב, והשתמש בפיך להודות לה' על כל איבריך.
עיקר הדבר
"תשב בדמי טהרה" – היולדת מתבוננת בחסדי ה' שבילד, ובבת כפליים, כי תפקיד הבת הוא תודה. וההודיה היא הרפואה.
יהי רצון שנזכה להודות לה' על ילדינו הנחמדים ולהתבונן בחסדי הבריאה. אבינו שבשמיים יוצר בכל ילד ניסים נפלאים, ונותן לאם לראות אותם מקרוב ולשיר לו כמו מרים. נודה לו על כל חסד, ונאהב אותו בכל ליבנו.
📚 עוד דרשות לשמחות וחומרי לימוד – חינם, במאגר הקול החמישי: https://www.kol-toda.co.il/
המאגר המלא: https://www.kol-toda.co.il/