← לספר המלא

השמחה
בהולדת בת
דבר תורה
לשמחת הולדת הבת
מאת
הרב יהודה טאוב
הגופן בחוברת זו: Frank Ruhl Libre

להולדת הבת

ההודיה והשמחה בהולדת בת

מי שלועג על הבת

בעל "פלא יועץ", בערך "בת", כותב שראה מנהג רע: כשנולדת לאדם בת, מרבים לצחוק ולהתלוצץ עליו, עד שאינו מוצא מקום להיחבא. ועל כך הוא כותב: קורא אני עליהם "לועג לרש חרף עושהו" (משלי יז, ה). הקדוש ברוך הוא נותן בנים למי שירצה ובנות למי שירצה. המלגלג על הולדת הבת, כנגד ה' הוא מדבר.

בורא עולם תמיד נותן דברים טובים. גם בהולדת בת יש הרבה מאוד על מה להודות, ויש דברים שבהם יש להודות על בת אפילו יותר מאשר על בן.

שאלה יפה

פעם שאל יהודי שעדיין לא זכה לשמור תורה ומצוות: כהונה ולוויה הולכות אחרי האב. ואילו אם אדם יהודי או לא, זה נקבע לפי האם, כמו שלמדו מן הפסוק "כי יסיר את בנך מאחרי" (דברים ז, ד). אם הייחוס הולך אחרי האב, למה ביהדות עצמה לא?

"שעשני כרצונו"

"גדולה הבטחה שהבטיחן הקדוש ברוך הוא לנשים יותר מן האנשים, שנאמר: נשים שאננות קמנה שמענה קולי, בנות בוטחות האזנה אמרתי" (ברכות יז ע"א).

למה כוחן של נשים גדול? הרב הירש מבאר את ברכת "שעשני כרצונו". ברכות השחר הן ברכות של הודיה. האשה מודה לה' על היותה קרובה לתכלית: "שעשני כרצונו", שעשני קרובה לרצונו.

ומהי התכלית? בעל "חובות הלבבות" כותב בשער אהבת ה' שכל המידות והחובות הן מדרגות שעולים בהן אל אהבת ה'. היא התכלית והסוף, ואין מדרגה למעלה ממנה. ולכן מיד אחרי "שמע ישראל" כתוב "ואהבת את ה' אלוקיך".

אשה יכולה, אם רק יכוונו אותה, להגיע בקלות לאהבת ה' עצומה. ליבה משתפך בשירה ובהודיה לה', ברגש עצום ובשמחה. אצל הגברים המוח חזק, אבל הלב לא תמיד. לכן עיקר מצוות האשה הן מצוות לא תעשה: לשמור על הלב הנפלא שקיבלה. האיש צריך תרי"ג מצוות ומאמץ רב כדי להגיע לשם.

"כדי שאזכה לברך עוד ברכה"

רבי יוסף חיים זוננפלד היה מבקר בכל יום שישי את המסכנים שבעיר. פעם ביקשה ממנו אלמנה חולה וסובלת: "רבי, ברך אותי באריכות ימים". הרב התפלא, הרי היא סובלת ייסורים רבים.

אמרה לו: "פעם ביום באה לכאן אשה, מטפלת בי ומביאה לי כוס מים, ואני זוכה לברך את ה'. האם לא כדאי לחיות עוד, כדי לומר עוד ברכה, עוד הללויה, עוד אמן?"

דבריה ירדו אל תוך ליבו של הרב. כשיצא אמר: "ריבונו של עולם, רואה אתה כמה צודקת זו, המייקרת כל רגע בעולמך. תן לה אריכות ימים כדי שתזכה לברך עוד זמן רב". ויצא וקרא: "לכו נרננה לה'".

תפילין של יד ותפילין של ראש

מבואר בספרים: האב נותן לילד את המוח, את כוח הלימוד. האם נותנת לילד את הלב, את אהבת ה' והשמחה במצוות. ועיקר היהדות הוא הלב, "רחמנא ליבא בעי". לכן היהדות הולכת אחרי האם. ובכהונה ולוויה, שעניינן מעשים ועבודה, הייחוס הולך אחרי האב.

ויש לזה רמז. תפילין של יד הן כנגד הלב, ותפילין של ראש כנגד המוח. מותר להניח תפילין של יד בלי של ראש, אבל אין להניח של ראש בלי של יד.

לב ומוח

לב בלי מוח שווה הרבה מאוד. מוח בלי לב כבר לא שווה.

עשו או יעקב?

נשאל כל אחד: אתה רוצה בן כמו עשו או בן כמו יעקב? ודאי יאמר: יעקב. ואם תצליח לחנך את עשו, הלוא שכרך יהיה גדול! יענה: ציפור אחת ביד עדיפה על שתיים על העץ. מי יודע אם אצליח?

כך כשזוכים לבת. הבת היא בבחינת יעקב. בקלות היא יכולה להגיע לאהבת ה', להיות מלאה שמחה ואהבה לבורא עולם.

לומר בשמחה

עיקר הדבר

האשה מודה "שעשני כרצונו", שהיא קרובה לתכלית, לאהבת ה'. האם נותנת את הלב, ולכן היהדות הולכת אחריה. ובת היא מתנה של לב שיכול להתמלא בקלות באהבת ה'.

נברך את אבי הבת שיזכה לגדל אותה לאהבת ה', לשמחה ולהודיה, ושתזכה גם היא לחנך את בניה ובנותיה ביראת שמיים, באהבת ה' ובמידות טובות.

אבינו שבשמיים נתן באשה לב שיודע להתמלא באהבתו, והוא שמח בכל ברכה ובכל אמן שעולים ממנו. נודה לו על מתנתו בכל ליבנו, ויזכנו לראות את בנותינו מאירות באהבת ה' כל ימיהן.

📚 עוד דרשות לשמחות וחומרי לימוד – חינם, במאגר הקול החמישי: https://www.kol-toda.co.il/

המאגר המלא: https://www.kol-toda.co.il/

← לספר המלא