← לספר המלא

בקרבן תודה
מקריבים חמץ
דבר תורה
לסעודת הודיה
מאת
הרב יהודה טאוב
הגופן בחוברת זו: Frank Ruhl Libre

דרשות לשמחות

בקרבן תודה מקריבים חמץ

שאור ודבש

"כי כל שאר וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'. קרבן ראשית תקריבו אתם לה', ואל המזבח לא יעלו לריח ניחח" (ויקרא ב, יא–יב).

חמץ ודבש אין מקריבים. ומבאר רש"י: "קרבן ראשית" הם שתי הלחם של שבועות, שהם חמץ, והביכורים, שהם פירות מתוקים. אותם מותר להביא.

ומה עם קרבן תודה? הרי בלחמי התודה היו עשרה חמץ!

שואל הרמב"ן: מדוע לא כתבה התורה גם "וקרבן תודה"? ומתרץ: לחם התודה אינו עולה למזבח כלל, רק טעון תנופה, ולכן אין בו חידוש.

מקשה הטור: גם שתי הלחם והביכורים אינם עולים למזבח, ובכל זאת הוצרכה התורה להתירם!

העיקר והטפל

ובאחד מפירושי הרמב"ן מובא תירוץ נפלא. בשבועות העיקר הוא הלחם, והבהמה באה אגבו. וכך בביכורים, העיקר הוא הפירות. הקרבן כולו נקרא על שם החמץ, ולכן הוצרכה התורה להתיר.

בקרבן תודה העיקר הוא הבהמה, והלחם רק נלווה אליו. לכן אין צורך בהיתר מיוחד.

להפוך את ההנאה לתודה

ובדרך המוסר: החמץ, שתופח, רומז לגאווה. הדבש, המתוק, רומז לתאווה. לכן אינם עולים על המזבח. אבל דווקא בקרבנות של הודיה, ביכורים, שתי הלחם ותודה, מותר להביאם. למה?

היסוד

גאווה ותאווה הם דברים גרועים. אבל כשאדם הופך אותם להודיה, הם נעשים קרבן לה'.

לאכול גלידה אינו דבר נעלה. אבל אם אדם כבר נהנה, ואומר: תודה לקדוש ברוך הוא שברא דברים טובים וטעימים כאלה, ההנאה עצמה נעשית עבודת ה'.

כשאדם מודה לה' על כל דבר שיש לו, על כל מעלה ועל כל מדרגה, הכל נעשה עבודת הודיה, ואפשר להקריב גם מזה קרבן לה'.

יזכנו אבינו שבשמיים להודות לו על הגדול ועל הקטן, ולהפוך כל טעם מתוק בחיינו לשיר של תודה לבורא העולם.

📚 עוד דברי תורה לשמחות – חינם, במאגר הקול החמישי: https://www.kol-toda.co.il/

המאגר המלא: https://www.kol-toda.co.il/

← לספר המלא