← לספר המלא

ארבעה טעמים
לסעודת בר מצווה
דבר תורה
לשמחת בר מצווה
מאת
הרב יהודה טאוב
הגופן בחוברת זו: Frank Ruhl Libre

דרשות לשמחות

ארבעה טעמים לסעודת בר מצווה

אין לך סעודת מצווה גדולה מזו

על סעודת בר מצווה כתב הים של שלמה: "אין לך סעודת מצווה גדולה מזו". אבל כדי שתהיה כזאת, צריך להתכונן. ככל שאדם מתכונן, כך יורדת הקדושה. לכן נלמד ארבעה טעמים לשמחה הזאת.

א. יום חתונתו

על הפסוק "צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה... ביום חתונתו" (שיר השירים ג, יא) אומר הזוהר: זה היום שבו הוכשר לעשות את מצוות התורה, מגיל שלוש עשרה. וחובה לשמוח בו כיום שעולה לחופה. וכך מביא המשנה ברורה (סימן רכ"ה) בשם המגן אברהם.

ומה הקשר בין בר מצווה לחתונה?

לכאורה החתן היה צריך להיות עצוב. עד היום היה חופשי, ומהיום הוא מחויב לבית, לזון, לפרנס ולכבד. אלא שהוא מבין שאין לו דבר טוב יותר מלהיות קשור לכלה. זה לא קשר של חבר, שבאים כשרוצים. זו ברית: "והיא חברתך ואשת בריתך" (מלאכי ב, יד). באש ובמים אנחנו אחד.

כך הנער. עד היום, רצה קיים מצווה, לא רצה לא קיים. מהיום הוא כביכול מתחתן עם בורא עולם, וקשור אליו באש ובמים, בכל יום.

ב. אני היום ילדתיך

עוד אומר הזוהר: עד גיל שלוש עשרה יש לאדם נפש חיה, ומשלוש עשרה ומעלה, אם רוצה להיות צדיק, נותנים לו נשמה קדושה מכיסא הכבוד.

ומספר הזוהר שרבי שמעון בר יוחאי עשה סעודה גדולה, כיסה את ביתו בכלים יקרים ושמח מאוד. שאלו אותו החכמים: מה השמחה היום? אמר להם: היום ירדה נשמה קדושה עליונה לרבי אלעזר בני. הושיבו לידו ואמר לו: שב בני, היום אתה קדוש.

ועל דוד המלך בגיל שלוש עשרה נאמר: "ה' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך" (תהילים ב, ז). ובספר "לב שמחה" הביא רמז: זהו הפסוק השלושה עשר בספר תהילים. ומבאר השפת אמת: כמו שמודים על לידת בן, כך מודים על הלידה הרוחנית.

"עם זו יצרתי לי, תהלתי יספרו" (ישעיהו מג, כא).

"זו" בגימטריה שלוש עשרה. בגיל הזה נעשית באדם יצירה חדשה. "וייצר" נכתב בשתי יודי"ן, ופירש רש"י: יצירה לעולם הזה ויצירה לתחיית המתים. ביום בר המצווה נוצר הנער לעולם הבא.

ג. הודיית האב

הים של שלמה כתב שהאב מודה לה' שזכה לגדל את בנו עד הנה ולהכניסו בברית התורה. ובמדרש על "ויגדל הילד ויגמל ויעש אברהם משתה גדול" (בראשית כא, ח): "ויגמל" – שנגמל מיצר הרע, בגיל שלוש עשרה.

זו שמחה של האב. לכן אפילו אם אינו נמצא ליד בנו, יעשה שמחה והודיה גדולה לה'.

ד. השמחה במצוות

כתב הבן איש חי (פרשת ראה): ירבה בסעודה ובשמחה, ויזמין תלמידי חכמים, כי תהיה סנגוריה לישראל: "ריבונו של עולם, ראה בניך כמה הם שמחים על אשר נכנסים בעול מצוותיך".

והחתם סופר כתב: המצווה הראשונה של הנער היא עצם השמחה שזכה לקבל את מצוות ה'. ומדוע אין על כך ציווי מפורש בתורה? כמו שבשבועות לא נכתב לשמוח בתורה עצמה: ה' רוצה שהשמחה תבוא מתוך הבנה, שהנער עצמו יגיע להכרה שאין שמחה גדולה מזו.

משל לחייל שעושה מסיבה לחבריו על שזכה להתגייס. זה כבוד גדול לצבא. כך סעודת בר מצווה היא "תהלתי יספרו", כבוד גדול למלך.

לומר בשמחה

היום הנער מתחתן עם בורא עולם בברית של אש ומים, נולד מחדש ומקבל נשמה קדושה. אביו מודה שזכה לגדלו, והשמחה עצמה היא המצווה הראשונה שלו.

יהי רצון שיזכה הנער לשמוח ולאהוב את ה' כל ימי חייו, וירגיש תמיד שכל מצווה היא מתנה מאב אוהב. אמן, מזל טוב!

📚 עוד דברי תורה לשמחות – חינם, במאגר הקול החמישי: https://www.kol-toda.co.il/

המאגר המלא: https://www.kol-toda.co.il/

← לספר המלא