🎉 ארבעה טעמים לסעודת בר מצווה

"אין לך סעודת מצווה גדולה מזו": יום חתונה, יום לידה, יום הודיה ויום של שמחה במצוות
מאת: הרב יהודה טאוב

📑 תוכן העניינים

"אין לך סעודת מצווה גדולה מזו"

על סעודת בר מצווה כתב הים של שלמה משפט נפלא: "אין לך סעודת מצווה גדולה מזו". אין סעודה שהיא מצווה גדולה יותר מן הסעודה שעושים ביום שנער נכנס לעול תורה ומצוות.

אבל כדי שהסעודה תהיה באמת כזאת, צריך להתכונן אליה. ככל שאדם מתכונן לדבר, כך יורדת עליו הקדושה. ובלי הכנה, סעודה כזאת עלולה חלילה להיות סתם סעודה, בלי קדושה. ולכן ננסה להבין ארבעה טעמים נפלאים לסעודת בר מצווה, וכשנבין אותם נוכל לשמוח בה כראוי, ויתקיים בנו "אין לך סעודת מצווה גדולה מזו".

הטעם הראשון: יום חתונתו

על הפסוק בשיר השירים נאמר בזוהר הקדוש דבר מפתיע:

צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ שיר השירים ג, יא

שואל הזוהר: על איזו חתונה מדובר? ומשיב: ביום שהוכשר לעשות את מצוות התורה. ומתי הוא הוכשר? אמר רבי יצחק: מגיל שלוש עשרה ומעלה. ועל אותו יום אומר הזוהר שחובה על הצדיקים לעשות שמחת הלב כיום שעולה לחופה.

וכך מביא המשנה ברורה (סימן רכ"ה) בשם המגן אברהם: מצווה על אדם לעשות סעודה ביום שנעשה בנו בר מצווה, כיום שנכנס לחופה. וטעם הסעודה, משום שעכשיו נעשה איש ישראל שנצטווה במצוות התורה.

אבל מה הקשר? מדוע יום בר המצווה דומה ליום החתונה?

💍 למה החתן שמח?

לכאורה, החתן היה צריך להיות עצוב ביום חתונתו. עד היום הוא היה חופשי: רצה, בא לבקר את הכלה; לא רצה, לא בא. רצה לדבר, דיבר; לא רצה, שתק. ומהיום הוא מחויב: לבית, לאשתו, לזון, לפרנס, לכבד. קיבל עליו עול!

אלא שהחתן מבין שאין לו דבר טוב יותר מאשר להיות קשור לכלה, והכלה מבינה שאין לה דבר טוב יותר מאשר להיות קשורה לחתן. כך יהיו להם חיים נפלאים יחד. זה לא כמו חבר, שבאים אליו כשרוצים ולא באים כשלא רוצים. זה קשר וחיבור גמור בכל מצב, בטוב וברע.

זהו חיבור של ברית, כמו שכתוב בנביא: "וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ" (מלאכי ב, יד). באש ובמים אנחנו אחד. וכל אדם מבין שמי שהוא אוהב באמת, הוא רוצה להיות קשור אליו בקשר כזה, באש ובמים, בכל מצב.

כך גם הנער בר המצווה. עד היום, רצה קיים מצווה, לא רצה לא קיים. זו עדיין לא ברית עם בורא עולם. אבל מהיום, כשנעשה "מצווה ועושה", הוא כביכול מתחתן עם בורא עולם. הוא מחובר אליו באש ובמים, תמיד, בכל יום. זהו קשר חזק ואמיתי, ולכן זהו באמת "יום חתונתו".

הטעם השני: "אני היום ילדתיך"

עוד אומר הזוהר, בשם רבי אלעזר: עד שלוש עשרה שנים, השתדלותו של אדם היא בנפש החיה. ומשלוש עשרה ומעלה, אם רוצה להיות צדיק, נותנים לו נשמה קדושה עליונה, שנחצבה מכיסא הכבוד. בגיל שלוש עשרה, נער שרוצה ומשתוקק, מקבל נשמה קדושה מכיסא כבוד המלך.

🕯️ הסעודה של רבי שמעון בר יוחאי

ומספר הזוהר סיפור נפלא. רבי שמעון בר יוחאי הזמין את החכמים לסעודה גדולה שעשה להם. הוא כיסה את כל הבית בכלים יקרים, הושיב את החכמים מצד זה ומצד זה, והיה שמח מאוד.

שאלו אותו: מה שמחתו של מר ביום הזה, יותר משאר הימים? אמר להם: היום הזה ירדה נשמה קדושה עליונה לרבי אלעזר בני, ובהילולא הזאת תהיה לי שמחה גדולה.

הושיב רבי שמעון את רבי אלעזר בנו לידו, ואמר לו: שב, בני, שב. היום הזה אתה קדוש, ואתה בגורלם של הקדושים. ומסיים הזוהר שאש הקיפה את הבית כל אותו היום.

מבואר כאן דבר נפלא. ביום הזה מקבל הנער חלק נשמה גדול מאוד. עד היום הייתה לו נפש חיה, ועכשיו הוא מקבל נשמה גדולה עד מאוד. ולכבוד זה שמח רבי שמעון בר יוחאי שמחה כה גדולה.

ובמקום אחר בזוהר (פרשת משפטים) נאמר: כל מי שזוכה לשלוש עשרה שנים ומעלה נקרא בן לכנסת ישראל. וכשהגיע דוד המלך לשלוש עשרה שנה, באותו יום שנכנס לשנת הארבע עשרה, נאמר עליו:

ה' אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ תהילים ב, ז

מה הטעם? שהרי קודם לכן לא היה בן, ולא שרתה עליו נשמה עליונה. אבל ביום הזה ודאי "ילדתיך": נולד מחדש. ומבאר השפת אמת, בליקוטים לבר מצווה: כמו שצריך אדם להודות לה' יתברך כשנולד לו בן, כך צריך להודות לה' יתברך על הלידה הרוחנית, כשבנו מגיע לגיל מצוות. אז הילד נולד ברוחניות, ונקרא בנו של הקדוש ברוך הוא.

ובספר "לב שמחה" מובא רמז יפה: הפסוק "אני היום ילדתיך" הוא הפסוק השלושה עשר בספר תהילים. לרמוז וללמד שבגיל שלוש עשרה נאמר על הנער "אני היום ילדתיך".

"עם זו יצרתי לי"

ומוסיף השפת אמת: מובא מדרש בראשונים, שהסמך לכך שגיל שלוש עשרה הוא גיל המצוות הוא הפסוק בישעיהו:

עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ ישעיהו מג, כא

"זו" בגימטריה שלוש עשרה. ואומר השפת אמת שנרמז בזה שבגיל בר מצווה יש יצירה חדשה באדם, והוא נעשה בריאה חדשה. "עם זו", בגיל שלוש עשרה, "יצרתי לי": נעשית כאן יצירה חדשה.

ומדוע? דרשו חז"ל על הפסוק "וַיִּיצֶר ה' אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם" שנכתבה המילה "וייצר" בשתי יודי"ן, לרמוז על שתי יצירות: יצר טוב ויצר רע. ורש"י כתב: לרמוז על שתי יצירות, יצירה לעולם הזה ויצירה לתחיית המתים. ובאמת דבר אחד הם. כאשר נכנס היצר הטוב באדם, חל עליו ציווי מיוחד לאיש הישראלי, וזו היצירה שלו לעולם הבא ולתחיית המתים. ועל ידי קבלת תרי"ג המצוות, שהן כנגד האיברים והגידים, משתנה פנימיות הנפש כולה. לכן יש לשמוח ביום בר המצווה כמו ביום הלידה ממש, שהרי נעשתה באותו יום בריאה חדשה.

הטעם השלישי: הודיה של האב

הטעם השלישי מבואר בים של שלמה עצמו: האב מודה לה' יתברך שזיכה אותו להביא את בנו לגיל מצוות. כך הוא כותב: נותן שבח והודיה למקום שזכה לגדלו עד הנה, ולהכניסו בברית התורה בכללה, ולכן שמח בסעודה זו.

ובמדרש רבה מובא על הפסוק:

וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק בראשית כא, ח

אמר רבי הושעיה רבה: מהו "ויגמל"? שנגמל מיצר הרע, שנעשה בן שלוש עשרה שנה. "ויגדל הילד": אין גדול אלא בגיל שלוש עשרה, כשנגמל מיצר הרע. ואז עשה אברהם משתה גדול. ללמדך שבכל פעם שהבן גדל ועולה בגיל ובמדרגה, עושה האב סעודת הודיה גדולה, ומודה לה' יתברך שזיכה אותו לכך.

ולפי טעם זה, נשים לב, זו שמחה של האב, לא דווקא שמחה של הבן. ונפקא מינה: אפילו אם האב אינו נמצא ליד בנו, יעשה האב שמחה והודיה גדולה לקדוש ברוך הוא, שזיכה אותו שבנו הגיע לגיל שבו הוא מקבל עליו עול מצוות.

הטעם הרביעי: להראות את שמחתנו במצוות

כתב הבן איש חי (שנה ראשונה, פרשת ראה): כשהזכר מתחייב במצוות, בן שלוש עשרה שנה ויום אחד, ישתדל האב לעשות סעודה לאוהבים ולרעים, ויזמין בה תלמידי חכמים, וירבה בסעודה ובשמחה כיד ה' הטובה עליו. שמסעודה זו תהיה סנגוריה גדולה לישראל, שיאמרו מליצי היושר לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, ראה בניך כמה הם שמחים על אשר נכנסים בעול מצוותיך. וסעודה זו נקראת סעודת מצווה.

ועל כך כתב החתם סופר דבר נפלא: זוהי המצווה הראשונה שמקיים הנער מיד כשנכנס לגיל מצוות. מה היא? שהוא שש ושמח שזוכה לקבל עליו מצוות ה' אלוקיו. השמחה היא מצוות עשה מן התורה, לעבוד את ה' "בשמחה ובטוב לבב". ממילא, המצווה הראשונה שלו היא לשמוח שהוא זוכה לעשות רצון ה'.

מדוע לא נכתב בתורה?

ושאל החתם סופר: מדוע לא נאמר בתורה במפורש לשמוח ביום הזה? הדבר אינו מופיע לא בתורה ולא בשולחן ערוך, אלא בזוהר.

שאלה דומה: בחג השבועות, יום מתן תורתנו, כתוב בתורה לשמוח בפירות ובביכורים של ארץ ישראל. למה לא כתוב לשמוח בתורה הקדושה, שהיא העיקר?

התשובה: הקדוש ברוך הוא אינו רוצה שהשמחה בתורה תבוא מחמת ציווי, משום שאדם נצטווה. הוא רוצה בשמחה שבאה מתוך שהאדם מבין בעצמו שאין דבר טוב יותר מזה. שיתבונן בעצמו בגודל התורה, עד שיהיה שמח בה כל כך, שישכח את כל שמחות העולם הזה, וישמח בתורה ש"כָּל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ".

כך גם ביום בר המצווה. אין ציווי מפורש לשמוח, כי צריך שהנער עצמו יגיע להבנה: אין לי שמחה גדולה מזו, שזכיתי להגיע לגיל שבו אני מחויב במצוות.

"תהלתי יספרו"

ואם כך הם פני הדברים, כמה מתוק הפסוק "עם זו יצרתי לי, תהלתי יספרו". "עם זו": בגיל שלוש עשרה. "יצרתי לי": יצירה חדשה. ו"תהלתי יספרו": סעודת בר מצווה היא שבח וכבוד גדול לבורא עולם. כשהנער עושה סעודה ומראה שמחה עצומה על שזכה להיות עובד ה', הרי זו "תהלתי יספרו", כבוד עצום למלך.

🎖️ משל החייל

נקח משל: חייל שעושה מסיבה גדולה לכל חבריו, על שזכה להתגייס לצבא. הרי זה כבוד גדול לצבא, שהנער שמתגייס מרגיש אושר כזה בזכות להתגייס.

כך גם יהודי שעושה שמחה יתרה על שזכה להגיע לעול מצוות. הוא מראה שהוא מבין שכל המצוות ניתנו לטובתו, ושאין דבר טוב יותר מזה. הוא אומר: הקדוש ברוך הוא רוצה בטובתי, אשרי שאני זוכה לדבר נפלא כזה! וכשעושים שמחה גדולה כזאת, היא נעשית סנגוריה עצומה וזכות גדולה עד לשמיים.

לומר בשמחה: ביום בר המצווה הנער "מתחתן" עם בורא עולם בברית של אש ומים. הוא נולד מחדש, "אני היום ילדתיך", ומקבל נשמה קדושה. אביו מודה שזכה לגדלו עד הנה. והשמחה הזאת עצמה היא המצווה הראשונה שלו, והיא "תהלתי יספרו", כבוד גדול למלך.

יהי רצון שיזכה הנער לשמוח במצוות ה' כל ימי חייו, ולאהוב את ה' בכל לבו. שירגיש תמיד שהקשר עם אבינו שבשמיים הוא הטוב הגדול ביותר שיש לו, ושכל מצווה ומצווה היא מתנה מאב אוהב שרוצה בטובתו. ויתקיים בו "עם זו יצרתי לי, תהלתי יספרו". אמן ואמן, מזל טוב.

📚 מקורות ומראי מקומות

  1. ים של שלמה: "אין לך סעודת מצוה גדולה מזו"; והטעם של הודיית האב.
  2. זוהר הקדוש על שיר השירים ג, יא: "ביום חתונתו" – היום שבו הוכשר למצוות, מגיל שלוש עשרה.
  3. משנה ברורה סימן רכ"ה, בשם המגן אברהם: סעודה ביום שנעשה בנו בר מצווה כיום שנכנס לחופה.
  4. מלאכי ב, יד: "והיא חברתך ואשת בריתך".
  5. זוהר הקדוש: הנשמה הקדושה הניתנת מגיל שלוש עשרה, וסעודת רבי שמעון בר יוחאי לרבי אלעזר בנו.
  6. זוהר, פרשת משפטים: מגיל שלוש עשרה נקרא בן לכנסת ישראל; תהילים ב, ז: "אני היום ילדתיך".
  7. שפת אמת, ליקוטים לבר מצווה; ספר "לב שמחה": הפסוק השלושה עשר בתהילים.
  8. ישעיהו מג, כא: "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו" ("זו" בגימטריה 13).
  9. בראשית ב, ז: "וייצר" בשתי יודי"ן – דרשת חז"ל ופירוש רש"י.
  10. מדרש רבה על בראשית כא, ח: "ויגמל – שנגמל מיצר הרע".
  11. בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת ראה: סעודת בר מצווה וסנגוריה לישראל.
  12. החתם סופר: השמחה היא המצווה הראשונה של בר המצווה; דברים כח, מז: "בשמחה ובטוב לבב".
  13. משלי ג, טו: "וכל חפציך לא ישוו בה".
▲
סיכום השיעור: ארבעה טעמים לסעודת בר מצווה