ס"ד 0998 – יהי ביתך בית ועד לחכמים אצל הרב דרוקמן – שלמה אהרונסון שלום ילדים. "יְהִי בֵּיתְךָ בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים, וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם, וֶהֱוֵי שׁוֹתֶה בַּצָּמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם" (אבות א', ד') זו המשנה שאנחנו לומדים היום. "יְהִי בֵּיתְךָ בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים" הכוונה פשוט, יש שיעור של איזה רב,תזמין את כולם: 'בואו אליי הביתה, תלמדו אצלי בבית'. מה... אני לא רב... אני לא יודע ללמד…? לא משנה. אתה המארח.
תבוא, תכניס את הרב, תזמין אותו אליך הביתה. גם אם זה שיעור של ילדים, תלמוד תורה אחר הצהריים, תביא אותם אליך, תלמדו אצלך בבית. כמה שזה מכניס קדושה לתוך הבית. אמא רואה, הילדים רואים, אבא רואה, כולם רואים איך הילדים לומדים. אם זה מבוגרים - גם כן. כל שיעור תורה שנמצא אצלנו בבית - מכניס אהבת תורה לתוך הבית. לפני השיעור, הבית קצת מבולגן... אמא אומרת: ילדים, בואו נסדר מהר, עוד מעט יש שיעור תורה. פתאום שיעור התורה הופך להיות המרכז של כל המאמץ.
לשיעור תורה שהכל יהיה מסודר. שמים קצת כיבוד על השולחן, אולי מכינים שתיה חמה, והילדים משתדלים להיות בשקט שלא להפריע לשיעור. זה דבר שהוא ממלא את הקירות של הבית בתורה. כל הבית שמח בתורה שאבא לומד או שהילד לומד. אין דבר יותר מאהיב את התורה מזה. אני זוכר, אני הייתי תלמיד של הרב דרוקמן, ותמיד את השיעורים שהוא נותן, היה נותן בתוך הבית שלו. בשנים הראשונות, עוד לפני שהגעתי לישיבה, היו לו קצת תלמידים - עשרה, עשרים, היו באים אליו לסלון ולומדים.
יותר מאוחר היו כבר יותר. כשאני הגעתי לישיבה, היו ארבעים תלמידים בכל שנה. שיעור א', שיעור ב', שיעור ג', כל שנה היו ארבעים. היינו באים שיעורים א'-ב', שמונים תלמידים נכנסים אצלו בסלון. איך זה יכול להיות? טוב, כי בגלל שהיו הרבה תלמידים, הוא הגדיל את הסלון. אבל באמת, שגם כשהיה צפוף, אף פעם לא הרגשנו צפוף. אם מישהו היה מגיע קצת מאוחר, הרב דרוקמן תמיד היה עוצר לרגע את השיעור, "בוא תיכנס, יש מקום, אל תדאג, בוא הנה לידי", היה שם כיסא לידו, והתלמיד הנבוך היה מרגיש את כל האהבה של הרב שמזמין אותו להיכנס לשבת לידו.
אם היו אברכים שהיו באים ומביאים את הנשים שלהם איתם, הרבנית הייתה לוקחת את הנשים הצעירות, מובילה אותן דרך כל החלק האחורי של הבית לחדרי השינה, מכניסה אותן עד מאחורי הרב שיוכלו לשמוע אותו הכי קרוב. מה הרב היה מלמד אותנו? הו, המון דברים! אבל הדבר שהוא הכי אהב ללמד אותנו זה על הגאולה, על כמה שתהליך הגאולה של עם ישראל קיים עכשיו, "אֵין לְךָ קֵץ מְגֻלֶּה מִזֶּה". אתה רואה את העצים פורחים בארץ ישראל, אתה רואה את הבתים נבנים בכמויות, אתה רואה את עם ישראל שעולה לארץ מכל הכיוונים, זה הסימן של הגאולה הכי ברור.
זה מסר יחד עם אהבת התורה ואהבת התלמידים, אהבת עם ישראל וארץ ישראל. זה המסר הכי חזק שקיבלנו אצל הרב. יום טוב ותפילה פוריה.