שלום לכולם. אנחנו נמצאים בפרשת "מסעי". שהדברים יהיו לעילוי נשמת סלומון בן סלטנה. ולהבדיל לרפואת: שליהי בת ענת וחיים משה בן מרים. פרשת מסעי, הפרשה האחרונה בספר "במדבר", ואותה אנחנו קוראים בימי בין המצרים, שהם ימי אבל על חורבן שני בתי המקדש. הפרשה מסכמת בקצרה את ארבעים ושניים המסעות של בני ישראל במדבר. לכאורה הדברים נכתבו כבר בפרשיות קודמות. אם כך, למה יש צורך לחזור עליהם שוב? רש"י עונה על כך באמצעות משל על מלך שיצא עם בנו למסע ארוך כדי לקבל טיפול רפואי.
בסיום הטיפול הרפואי, המלך חזר עם בנו באותה הדרך שממנה הם באו, והראה לו את כל התחנות והשלבים שהם עברו בדרך הראשונה. בורא עולם הוא המלך שמוליך את בניו, בני ישראל, למסע כבן ארבעים שנה במדבר. הם עברו תלאות רבות ונסיונות, ו...כן, היו להם גם ניסים גדולים! והם נכשלו בחטאים שהסתיימו בעונשים ובמכות. בסיום המסע אפשר להסתכל במבט לאחור והדברים ייראו באור אחר. הקדוש ברוך הוא נתן לעם טיפול רפואי, שבסיומו הם נהיו רוחניים, קדושים וטהורים יותר.
ולכן משה רבינו מסכם את כל המסעות, כי רק כך אפשר לראות את התועלת הרוחנית שהביאו המסעות. כל אדם במהלך חייו יוצא למסעות ומתמודד עם אתגרים חדשים, ולפעמים עם ניסיונות לא פשוטים, וכמובן יש לו שמחות, חוויות ואירועים משמחים. כל מה שעבר עליו - משמש לו כניסיון חיים, וזה עוזר לו להתגבר על כל המכשולים בהצלחה. ההישרדות, הכוחות והביטחון שלו בקדוש ברוך הוא, הם אלה שהגנו עליו עד עכשיו, והם אלה שיעזרו לו בהמשך המסע שלו עד ליציאה מהמיצרים.
עלינו לזכור שיש משמעות לכל תחנה שאנחנו עוברים, ולהתקדם בעבודת ה' מדרגה לדרגה, מחיל אל חיל, ולזכור שהמסע הוא בלתי פוסק, עד שנזכה לגאולה האמתית והשלמה בבית המקדש השלישי והנצחי. שבת שלום ומבורך, ובהצלחה לכולם במסע.