אחת המצוות החשובות, המעולות, שיש בה המון מעלות שאנחנו צריכים לקיים, זו ברכת המזון. למה זה קשה? כי אדם אכל, הוא שבע, השולחן לפניו, הוא לא בבית הכנסת מול ארון הקודש, אבל הוא חייב לכוון בברכת המזון כמו תפילת שמונה עשרה ויותר. למה זה ממש דאורייתא. אבל זה קשה לכוון אחרי שאכלת. לפני תפילה אתה בא לשחרית.. . בטן ריקה, יותר קל לכוון. פה אתה יושב, אתה לא עומד, האוכל עוד בין שיניך, אתה נמצא בבית, ואתה צריך לכוון כמו שמונה עשרה.
לא פשוט. אבל מה? יש בגמרא שני סיפורים שאומרים שהשפע שיורד, שאתה מוריד לעולם בברכת המזון, פעם כתבו: "כמו ארנקא דדהבא" - כמו ארנק של זהב. לא בדיבור, בפועל! פעם כתוב: "כמו יונה של זהב". זאת אומרת: לא רק לעצמך אתה מביא שפע, אתה מביא לעם ישראל שפע! מי יכול להביא שפע לעם ישראל ולא יעשה את זה בהתלהבות? הכי שמחה שיש. אתה יכול להביא ברכה לעם ישראל, ולא תביא?! לכן אם אדם מתאמץ בעניין הזה, הוא מביא ברכה עצומה, כדאי לשים לזה לב, כי באמת זו מצווה פלאית, מצווה פלאית, חשובה, ששם כתוב: עיקר המצווה, החביבה שבברכות, זו ברכת "נוֹדֶה לְךָ".
בפרשה כתוב שעיקר הברכה היא על טיב ארץ ישראל, על הטוב של ארץ ישראל, "מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ". יהי רצון שנזכה לקיים את המצווה הזאת באהבה ובחיבה.