שלום לכם ילדים אהובים. אתם יודעים, בתחילת ספר שמואל א' אנחנו שומעים על דמות מיוחדת במינה: אלקנה. אלקנה, מסופר עליו שהיה מסתובב בכל הארץ, ואוסף יהודים על מנת שהם יבואו איתו לעלייה לרגל, כדי לחבר אותם למשכן. אתם יודעים, לאלקנה היו שתי נשים: חנה ופנינה. לפנינה היו ילדים. לחנה, היא הייתה עקרה ולא היו לה ילדים. יש סיפור גדול על התפילה המיוחדת של חנה, כמה שהיא התפללה על ה'. ככה כתוב: "וַתִּתְפַּלֵּל עַל ה' וּבָכֹה תִבְכֶּה" (שמואל א' א', י"א).
היא לא התפללה 'אל' ה', אלא 'על'. מה הכוונה? היא אמרה: ה' יתברך, נתת לי כוח, אני כל-כך רוצה לעבוד אותך. איך אני יכולה לעבוד אותך בעולם הזה אם אני לא אהיה אמא. נתת לי גוף של אישה, שיכול להביא חיים לעולם, ואני רוצה שהבן שלי, שיוולד, הוא יהיה רק שלך. מסופר שהיא התפללה כל-כך בעוצמה לפני ה' יתברך, והתפילה שלה הייתה מאוד מיוחדת. היא לא צעקה בקול גדול, כמו שהיו צועקים האנשים שהיו מגיעים למשכן. אלא, היא דווקא: "רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ".
הקול שלה לא נשמע. היא אמרה: 'ה' יתברך יכול לשמוע אותי כשאני מתפללת מעומק ליבי'. מסופר שעלי הכהן ראה אותה, והיה כתוב באותיות של החושן: כ', ש', ר' ו-ה', האותיות "כשרה". אמנם בהתחלה עלי, בגלל שזה היה מוזר לו, חשב שאולי היא שיכורה. אבל היא אמרה לו: אני כשרה, אני מתפללת רק על ה'. אני רוצה להביא את הגאולה, אני רוצה שרצונו של ה' יתברך יתקיים בעולם, אבל איך אני אעשה את זה בלי ילדים? איך אני יכולה לפעול בלי ילדים? ובאמת, היא זכתה לבן שהמליך את שני המלכים הראשונים: שאול, ולאחר מכן דוד המלך עליו השלום. והבן הזה, שמואל, הלך בדרכי אביו אלקנה. על זה בסרטון הבא. להתראות ילדים אהובים.