לעורך: לשים לב לעשות צבע גופן שונה לכל דובר בוקר טוב ילדים יקרים! היום הבאתי לכם אורחת חדשה - בוקר טוב שושי! הי, שלום, בוקר טוב! איך אני מתרגשת להיות כאן. שלום ילדים, אני כל כך חיכיתי לבוא לכאן. אני שושי, אחות של מוישי. נכון, נכון, כן, אמרו לי שאנחנו דומים. אתם יודעים, אני ממש ממש רציתי לשתף אתכם בסיפור שסבא רפאל רוצה לספר לי. אז שניה, חכו כאן, ואני הולכת לקרוא לסבא רפאל. סבא רפאל, סבא רפאל! ילדים, מישהו קרא לי? כן, סבא רפאל, מה שלומך?
אוי, שושי נכדתי האהובה, ברוך ה' הכל בסדר. במה אני יכול לעזור? סבא, שכחת? אתה הבטחת לי סיפור על הבעל שם טוב. אוי נכון, סיפור על הבעל שם טוב. איך אני אוהב לספר סיפורים. אז איזה סיפור תספר לי, סבא? אני אספר לך סיפור על מצוה בשמחה, לעשות מצוות בשמחה. אז מה הסיפור? סבא, תתחיל, אני כבר ממש ממש סקרנית. אז ככה, היה ערב יום כיפור, הבעל שם טוב אומר לכל אנשי בית הכנסת להישאר אחרי תפילת שחרית, בערב יום כיפור, הוא רוצה להגיד להם משהו.
מה הוא אמר להם? זה בטח משהו חשוב. כן, הוא אמר להם שיש גזרה שמרחפת על יהודים בעיירה, והוא מבקש לפני יום כיפור מכל היהודים לעמוד בתפילה, ולכוון מכל הלב שהקדוש ברוך הוא יבטל את הגזרה. והם הקשיבו לו? בטח, הם התפללו במנחה של ערב יום כיפור בכוונה גדולה ובדמעות, אבל לצערנו הגזרה לא בוטלה. וואי, אז מה הוא ביקש שוב? הוא ביקש להתפלל גם בערב יום כיפור, ועדיין הגזרה לא בוטלה. כל הלילה הם ישבו ולמדו תורה בערב יום כיפור, ועדיין הגזרה לא בוטלה.
ומה קרה בבוקר כשהם קמו? הם התפללו תפילת שחרית בכוונה ובדמעות. והגזרה בוטלה? לא, הגזרה לא בוטלה. עמד הבעל שם טוב, ואמר להם: 'עוד מעט מנחה ואחר כך תפילת נעילה של יום כיפור, בבקשה, תתפללו בכוונה.' אה, ובטח בנעילה של יום כיפור, שזו שעת רצון, אז בטח הגזרה בוטלה. לא, הגזרה לא בוטלה גם אחרי ערבית וגם אחרי צאת הצום, הגזרה לא בוטלה. מה?! איזה מאכזב! אז מה קרה אחר כך? הבעל שם טוב נכנס לחדר שלו, עמד בתפילה ובדמעות, ואמר: 'ה', תבטל את הגזרה.' מה, ואיפה כל התלמידים?
הלכו הביתה? לא, מה פתאום! הם עמדו בחוץ ובכל זאת עמדו והתפללו, והגזרה לא בוטלה. וואי, אז מה עושים? יצא הבעל שם טוב מהחדר, ואמר להם: 'עכשיו זה זמן ברכת הלבנה', ואפילו לא רואים את הלבנה. אז איך עושים ברכת לבנה כשלא רואים את הלבנה? אז תקשיבי למשהו נפלא, אמר הבעל שם טוב לתלמידים: 'כולכם עכשיו עומדים אחד לשני קרוב קרוב מחובקים, ומקבלים עליהם מצווה. איזו מצווה? אה... אם הם עומדים קרוב אחד לשני, אז אולי מצוות עשה של "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ", שכל אחד אוהב את השני בכל נפשו ובכל מאודו?
נכון מאוד, הם עמדו והתחילו לשיר ולרקוד. ומה קרה? דבר מופלא! העננים שהסתירו עד כה את הלבנה, התחילו להתפזר. הלבנה התגלתה, והבעל שם טוב התחיל לרקוד ולשמוח, ולומר שהגזרה בוטלה. ככה זה ש... שמה? שעושים שמחה, שעושים מצווה בשמחה. וואי, כמה אנחנו צריכים להתחזק בזה. ילדים חמודים, כשאנחנו עושים מצווה, אנחנו לא עושים אותה רק כי צריך, אלא באמת לשמוח ולהבין את המשמעות כמה זה חשוב לעשות מצוות מכל הלב. נכון. נכון, סבא? נכון, נכדתי שושי האהובה, תודה רבה שהזמנת אותי לספר סיפור.
סבא רפאל, תודה רבה על מסר חשוב: מצווה מתוך שמחה! להתראות, ילדים חמודים! להתראות, יום נפלא! להתראות ילדים חמודים, תזכרו: מצווה מתוך שמחה!