📚 כל השיעורים › 📖 פרשת השבוע ותנ"ך › חומש שמות

מידת הזריזות – לפרשת ויקהל

🎙️ הרב אלעזר לוונטהל

📖 השיעור כתוב

0820 – מידת הזריזות פרשת ויקהל - הרב אלעזר לוונטהל שלום וברכה תלמידים אהובים! אחד התרגילים המתוחכמים ביותר של היצר הרע זה העצלנות. הרבה פעמים היצר הרע מנסה לשכנע אותנו לעבור עבירות, חלילה, או לא לקיים מצוות. לפעמים הוא מצליח ולפעמים לא. אבל אחד הדברים שהוא הכי אוהב לעשות לנו, זה לשכנע אותנו לעשות את הדברים בעצלנות. הוא אומר לנו: 'תראו, אם אתם כבר רוצים לקיים מצווה, להקשיב לאבא או אמא, ללמוד משהו, אין בעיה, אבל לאט, בנחת, לאן אתם ממהרים?

אז אמא ביקשה שנסדר את החדר? אין בעיה, אבל תלכו לאט, לאט, לאט. דרך העצלנות היצר הרע מרוויח פעמיים - גם אנחנו מספיקים לעשות פחות מעשים טובים, כי עד שאנחנו באים כבר מישהו אחר עושה לנו את העבודה לפעמים. אבל גם כשאנחנו כבר עושים את העבודה, כשאנחנו עושים את זה לאט בעצלנות – אנחנו מראים לכולם, לכל מי שסביבנו, שאנחנו עושים את זה בבאסה, עם פנים חמוצות, ואז היצר הרע שמח ומאושר. ההיפך מן העצלנות - זו הזריזות. כשאנחנו עושים מעשה טוב בזריזות - קמים בבוקר ומיד רצים לתפילה, או כשאמא מבקשת עזרה, אנחנו מיד הולכים ועוזרים – אנחנו גם מספיקים לעשות יותר מעשים טובים, וגם מראים לכל מי שסביבנו ולה', שאנחנו אוהבים לעשות את המעשים שהוא ציוה אותנו.

עושים אותם בשמחה, ולכן אנחנו רצים אליהם, וזה מצוין! ואת זה אפשר ללמוד מפרשת השבוע שלנו – פרשת ויקהל. בפרשה שלנו, משה כינס, הקהיל את כל עדת בני ישראל, ובמעמד ענק, לפני כולם, הוא בישר להם את הבשורה הטובה: ה' החליט לבנות לו בית פה בתוכנו במחנה שלנו, ולשם כך, כולם מוזמנים לתרום את החומרים לבניית המשכן. כל איש ואישה יכולים להביא מכל התכשיטים שיש להם – זהב, כסף, נחושת, תכלת וארגמן, תולעת שני, שש משזר, עורות תחשים, עורות אילים מאדמים, עצי שיטים, כל החומרים שצריך, כולם מוזמנים להביא.

כל נדיב לב, כל אחד מה שהלב שלו אומר לו 'יאללה, תיתן, תתרום' – מקובל. משה רק סיים לדבר, ובני ישראל התפזרו וחזרו לאוהלים שלהם, ותוך דקות ספורות התחילו להיווצר תורים ארוכים של אנשים ונשים, שרק רצו לתרום עוד ועוד ועוד, מהדברים שיש להם למשכן של ה'. נשים הביאו צמידים, עגילים, נזמים, טבעות. גברים הביאו ממה שהיה להם – אולי גביעים של כסף, זהב מי שהיה לו, עצים. כל אחד הביא מכל החומרים שהיה לו, וכולם רצו רק לתת, ורק להראות לה' כמה אנחנו שמחים, להביא מהחומרים שלנו למשכן, לבית של ה' פה בעולם.

היו תורים כאלו ארוכים, ועל המלאכה היו מופקדים בצלאל – היה אחראי על הכל, והיו עוד אנשים חכמים שהיו אחראים להכין ולבנות את המשכן, והם קיבלו את כל הדברים. בצד עמדו שם הנשיאים, וחיכו. הם אמרו: 'בוא נראה מה יהיה חסר. ניתן לאנשים הפשוטים לתרום את מה שהם רוצים, ואנחנו, שאנחנו עשירים – אנחנו נשלים'. מהר מאד הם הבינו שלא כדאי להם לחכות, כי כולם כל כך זריזים, עוד מעט כבר לא יישאר מה להביא. מהר הם חזרו לתור, והביאו את מה שנשאר, זה לא היה הרבה.

הנשיאים הביאו את האבנים לחושן, ולאפוד, לכתפות האפוד, שהם נמצאים פה על הכהן הגדול. היה כזה עומס וכזה לחץ, עד כדי כך שהחכמים שהיו אחראים על המלאכה, הגיעו למשה רבינו, ואמרו לו: לחתוך את המילה 'משה, 'נא לעצור הכל, לא להביא עוד, יש יותר מדי. אין לנו מה לעשות עם יותר מדי'. משה רבינו נאלץ להעביר קול במחנה, ולהגיד לכולם: 'אין, אין, נא לא להביא יותר. נגמר, ההזדמנות הסתיימה!' וכך, תוך זמן כל כך קצר, נאספו כל החומרים שהיו נדרשים לבניית המשכן.

הלוואי שנלמד מבני ישראל, איך להיות זריזים, ואיך לקיים את כל מה שה' מצווה אותנו בשמחה. להבין שזה הדבר הכי יקר שאנחנו יכולים לעשות. שזה עושה לנו טוב על הנשמה, ולרוץ ולהתלהב כשאנחנו מקיימים מצוות! שיהיה לכם יום מקסים!

התמלול והסרטון: מיזם תפילה באהבה · התמלול מובא כלשונו
📚 עוד חומרי לימוד על תפילה – חינם, במאגר הקול החמישי: kol-toda.co.il/search
המאגר המלא: https://www.kol-toda.co.il/
📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה