794 חלק א פורים של חלון בלה שלום ילדים יקרים. היום אספר לכם את הסיפור: "פורים של חלון". בימים קדומים, כך בחברון מספרים, מושל אכזר דרש מהיהודים מאה אלף דינרים, ואם הדרישה לא תתמלא על ידם – רע ומר יהיה גורלם. ליבו החרש כברזל נאטם, כי רק בכסף יפדו היהודים את נפשם. לא עזרו כל ההסברים, כל הבקשות, כל התחנונים. המבוגרים והילדים בחצר היהודים - כולם בוכים, מתפללים וצמים. מאין ישיגו מאה אלף דינרים?? רחמים מבקשים המסכנים: 'אנא שמע לדלים ולאביונים'.
שער החצר נעול בלילות מפני גזלנים, אך לחיילי המושל חרבות, גרזנים ורובים. חשבו ראשי הקהילה: הנה מתקרב היום האחרון, נמהר לשלוח פתק לאבות, 'ישני חברון': 'אנא מכם', כתבו בפתק, 'האבות הקדושים, התפללו נא לפני ריבון העולמים, שיושיע את בניו מכל האויבים, ותתבטל הגזירה מעל היהודים'. אבל, הרי ישנה בעיה קשה מאוד, כיצד יורידו את הפתק עם הבקשה? ועוד, ידוע שהמוסלמים גזרו על היהודים איסור 'אין להיכנס לתפילה וגם לא לביקור'. שיחדו היהודים את שומר המערה ובסוד, למרות הגזירה, מטבעות זהב שמו לו עמוק בכיס, כדי שאת הפתק לתוך המערה הוא יכניס.
בלילה, בלילה נדדה שנת המושל, עסוק הוא במחשבות על הכסף שהוא עתיד לקבל, לפתע ראה הוא שלשה זקנים, אליו מתקרבים ואותו מזהירים: 'אם חייך לך יקרים, תן לנו מיד מאה אלף דינרים'. המושל מיהר, את הכסף ספר, בפחד נוראי להם הוא מסר, וביד רועדת הוסיף עוד כפרה - שרשרת זהב יקרה, מאוד יקרה. זרחה השמש, אנשים התעוררו, ובשער חצר היהודים קולות נשמעו. חיילי המושל צעקו, בשער דפקו, תיכף ומיד לקבל את הכסף דרשו. בדרך לפתוח השער הבחינו היהודים: בתוך השער הופיע חלון, אשר לא היה שם קודם לאותו היום, ולמטה ארנק ובו מאה אלף דינרים!
אורה ושמחה ליהודים בעיר!! כשמסרו את הארנק למושל, מיד זה הכיר, כי שלו הם הכסף והשרשרת, שאותה נתן והשאיר ליהודים למזכרת. פחד המושל מכבוד קדושת האבות, ולא העז עוד ביהודים להתגרות. הבינו כולם שהייתה זו מציאות ולא חלום, וסיפרו את המעשה הזה מאב לבן עד היום. מאז קראו לי"ד כסלו – 'פורים של חלון', יום מיוחד במסורת היהודים בחברון. ילדים יקרים, זו אחת האגדות שמספרת כי 'ישני העפר' בחברון, אברהם, יצחק ויעקב, הם לא נפטרו, הם מחכים לגאולה ולקץ, וישנים בתרדמת עולמים, אך בעת צרה ומצוקה באים ועוזרים לבניהם אשר בצרה.
בואו נתפלל כולנו יחד - 'בזכות (בִּגְלַל) אָבוֹת תּוֹשִׁיעַ בָּנִים'. כולכם מוזמנים לחברון עיר האבות להתפלל ב'מערת המכפלה' ועל קברי האבות. חלק ב חלון של פורים בלה ויש סיפור, שמאמינים, שאכן האבות הקדושים לא נקראים שהם נפטרו, אלא אומרים שהם 'ישני עפר', הם ישנים עד שתגיע 'תחיית המתים'. אבל כשיש צרות לעם ישראל, ובמיוחד ליהודים שסבלו כל כך בחברון, קמים האבות, לפי האגדה, מתרדמתם, ובאים להגן על הבנים בחברון ובכל ארץ ישראל, וזה אחד הסיפורים. אני מקווה שנהנתם!