"שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתורָתֶךָ. שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתורָתֶךָ, אז אבא שאל אותי שאלה שתפסה אותי מופתע מאוד. הוא אמר לי יום אחד: 'למה בכל תפילת העמידה אין תפילה על בניין בית המקדש?' ובדקתי, וזה באמת נכון. יש על גאולה, יש על ירושלים, יש על משיח בן דוד, יש על עבודת הקורבנות, אבל אין לנו תפילה על בית המקדש. אומנם מי שיסתכל טוב ימצא שבסוף התפילה, אחרי "עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו", אנחנו מזכירים: "יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ.
שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתורָתֶךָ: וְשָׁם נַעֲבָדְךָ בְּיִרְאָה כִּימֵי עולָם וּכְשָׁנִים קַדְמונִיות"... אז אני לא מבין, אם תפילה על המקדש זה דבר חשוב - אז שזה יופיע בתוך העמידה, ואם לא צריך את זה בעמידה - אז למה צריך את זה אחרי העמידה, בתור תוספת? חשבתי לומר שבית המקדש כולל הכל, בלי מקדש אין כלום. כל התפילות שלנו וכל הבקשות שלנו על הכל, כל זכירת ברית אבות, וכל בקשת תחיית המתים והגשמים, וכל הבקשה על הקדושה ועל הדעת, וכולי וכולי וכולי, כל הברכות עד "שִׂים שָׁלוֹם", כל הבקשות הללו הן חיים שלמים, שבלי מקדש הכל חסר.
מקדש הוא לא עוד דבר, יש חכמה, יש סליחה, יש רפואה - יש גם מקדש. לא. אם הבקשה למקדש היתה מופיעה כחלק מברכות העמידה, אז היינו חושבים: יש עוד דבר ועוד דבר ועוד דבר... מקדש הוא הכל, בלי מקדש כאילו אין כלום. התפללנו תשע עשרה ברכות של תפילת העמידה, ממדרגה למדרגה, מבקשה לבקשה, סיימנו, אנחנו פוסעים לאחור "עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו", אנחנו זוכרים שבלי מקדש - הכל חסר, וכל מה שביקשנו הוא העבודה הזמנית, המצומצמת, הקטנה, אבל "שָׁם נַעֲבָדְךָ בְּיִרְאָה כִּימֵי עולָם וּכְשָׁנִים קַדְמונִיות", שם העבודה תהיה שלמה.
"שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתורָתֶךָ" (לעורך: להשאיר את מילות השיר כל הזמן ששר)