סרטון 755 חמורו של רבי חנינא והשודדים מירב רונן אי- אה, אי-אה. שלום לכם, מה שלומכם? נראה לי שאנחנו מכירים, אז מי שעוד לא מכיר אותי, שלום. אני חמוריקו, החמור של רבי חנינא בן דוסא. אוי, כמה אני עייף. אתה יודעים למה אני עייף? אתמול בלילה לא ישנתי. אתה יודעים למה לא ישנתי? כי לפני כמה ימים באו שני ברנשים, באו שני שודדים ורצו, לא שהם רצו, הם גנבו אותי מרבי חנינא בן דוסא. מה להם ולחמור זקן כמוני ועייף - אני לא יודע… הם גנבו אותי באישון לילה, ולקחו אותי לחצר שלהם.
ניסו להביא לי חציר, ניסו להביא לי מים, וגם רצו שאני אקום לעבודה. אני לא הסכמתי בשום פנים ואופן! רבצתי. לא אכלתי! לא שתיתי! וגם הייתי מאוד מאוד חלש. אבל אתם בטח שואלים למה לא אכלתי ולא שתיתי? כי אני לא אוכל ולא שותה בשום מקום! לא, זה לא בגלל שזה כשרות, ממש לא. אין כשרות למים ואין כשרות לחציר. אני פשוט מרגיש ויודע, למרות שאני חמור, אבל אני יודע שבטח המים האלה והחציר האלה גנובים, מאותם רשעים שגם גנבו אותי. הם אנשים עם מידות לא טובות, לכן לא הסכמתי לאכול ולשתות ממה שהגישו לפני.
לאחר שהייתי כבר ממש חלש, הם החליטו להחזיר אותי לאדון שלי, לרבי חנינא בן דוסא. ועכשיו אתם שואלים, למה לא אכלתי ולא שתיתי? כי אתם יודעים למי שיש אדון שהוא צדיק, הוא לומד מהמידות שלו, כמו שרבי חנינא בן דוסא, האדון שלי, היה לו מידות טובות. הוא לא נגע בשום דבר של מישהו אחר. הוא רק היה נזהר רק משלו. בלי שום גזל ובלי שום דבר. גם אני, בלי אולי להתכוון, ידעתי שאני אוכל רק אצל האדון שלי, ולא אצל אף אחד אחר. אתם יודעים, ילדים, אני שמעתי מהרבה חמורים וסוסים שהאדונים שלהם היו גם צדיקים ותלמידי חכמים עם מידות טובות, שהם היה להם את המידות של האדונים שלהם, שהם ממש השתדלו להתנהג כמותם. אז אני מקווה שלמדתם משהו מהגדלות של הצדיקים, שאפילו החיות נדבקו במידות שלהם. אז שיהיה לכם יום נפלא ויום טוב מחמוריקו.