שלום לכולם. אני רוצה לספר לכם היום על תפילה מיוחדת מאוד שהייתה לי השבוע. היה לי יום עם תפילות לא משהו. יש ימים כאלה. שחרית, מנחה, והלב היה קפוץ והשפתיים אמרו מילים, אבל הכוונה לא ממש הצליחה להתחבר. והגיעה תפילת ערבית, ונעמדתי לתפילה. הגעתי לתפילת עמידה, ואני אומר לעצמי: "מה יהיה? מה יהיה עם היום הזה? שחרית, מנחה.. לפחות ערבית, שמשהו יצליח!" התחלתי להתפלל, אמרתי: "אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק וְאֱלֹהֵי יַעֲקֹב".
אמרתי לעצמי: "אברהם, יצחק ויעקב - תעזרו לי! ה' יתברך, תעזור לי בזכות האבות!" ואז נזכרתי שבימים נוראים, בתפילה המיוחדת של ראש השנה ויום הכיפורים יש משפט שאנחנו מוסיפים: "וּפִתְחון פֶּה לַמְיַחֲלִים לָךְ". ונזכרתי שכשהתפללתי את התפילה הזאת, כיוונתי אז שיהיה פתחון פה לכל אותם מתפללים שלא מצליחים להתפלל. שכל מי שמייחל לה' אבל השפתיים שלו קפוצות, והלב מכווץ, והמילים יוצאות אבל הן קצת חלולות, שיהיה לו פתחון פה - שיצליח לפתוח את הפה בתפילה.
אז חשבתי: מה? כל עם ישראל התפלל עליי בימים נוראים? כי הנה עכשיו אני במקום הזה שצריך פתחון פה. ברגע שחשבתי על זה - משהו נפתח, משהו השתחרר, התפילה זרמה יותר. וזה היה רגע של חסד קטן שרציתי לחלוק איתכם, על איך המחשבה על זה שכשאני מתפלל - בעצם כל עם ישראל מתפלל איתי. וכשאתם מתפללים ומתפללות - כל עם ישראל מתפלל איתכם ועליכם. אז זה נותן כוח. אז אני רוצה לברך אותי ואתכם שיהיה לנו כוח להרבה תפילות, ותפילותינו יתקבלו ברצון לפני ריבונו של עולם.