שלום לכל הילדים המקסימים. לפני כמה שנים, ביום הכיפורים, נסעתי לבסיס נח"ל ליד ערד. התבקשתי שם להיות עם החיילים, לספר להם קצת סיפורים, להיות איתם לאורך יום הכיפורים. אשתי אמרה לי 'בבקשה, אתה יכול לנסוע'. ואכן הגעתי לבסיס, שם היו מעט חיילים, בערך בכל הבסיס היו מאה חיילים, רוב החיילים השתחררו. תפילת ליל יום הכיפורים הייתה מועטת, היו חיילים מכל העדות והסוגים, ובכל זאת התפללנו יפה, היה נחמד. כך עברה גם תפילת שחרית, ומוסף ומנחה, אבל לפני שעת הנעילה אמרתי לחיילים 'בואו ביחד נחפש את כל החיילים היהודים בבסיס וננסה לקרוא להם, כי זו התפילה החשובה ביותר בשנה'.
לקחתי את הטלית עליי עם הלבוש, ה'קיטל' המסורתי, ועברתי בין האוהלים של החיילים. חייל אחד שקראתי לו אמר לי 'תודה רבה, הייתי בא, אבל אני דרוזי, אני לא יכול להתפלל איתכם'. הנחתי לו, ואספתי עוד חייל ועוד חייל. לפתע אני רואה חייל שמחזיק סנדוויץ וטלפון ביד. אמרתי לו 'יהודי יקר, אתה יודע, תכף שעת הנעילה, התפילה החשובה ביותר בשנה, אולי תרצה לבוא להתפלל איתנו?' הוא אומר לי 'אני לא יכול'. אמרתי לו 'למה?' אמר לי 'כי אני עכשיו עובר על איסור כרת, שזה איסור חמור'.
אמרתי לו 'יפה שאתה יודע מה זה איסור כרת, "וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא", זה אומר שאתה קצת מכיר את התורה והמצוות'. אז הוא אמר לי 'כן, אני פעם למדתי בישיבה, אבל עברתי כל מיני דברים וקשיים ובלבולים, והחלטתי שאני כבר לא שומר תורה ומצוות'. אמרתי לו 'אחי היקר והאהוב, גם אם אתה לא שומר, תפילה הכי חשובה בשנה, אל תוותר עליה'. אז הוא אמר לי 'לא, אני לא יכול'. אמרתי לו 'אני רוצה אותך לידי, אני צריך עזרה, אם אתה בחור ישיבה לשעבר אתה בטח מכיר את המנגינות'.
והוא שם כובע על הראש, הניח את הסנדוויץ והטלפון בצד, ובא איתי ביום הכיפורים לתוך התפילה בבסיס הנח''ל ליד ערד. והתחילה התפילה, והוא עומד לידי ולא זז, ולפתע אנחנו מגיעים למשפט, אחד השיאים של התפילה: "אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, פְּתַח שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם לִתְפִלָּתֵנוּ", וכשאנחנו אומרים את המשפט הזה אותו יהודי, אותו חייל, מתחיל לבכות ולבכות ולבכות. הוא בוכה ושם את הראש על השולחן, ואולי חצי שעה ככה רק בוכה. התפילה הסתיימה, כל החיילים רקדו ריקוד אחרון.
עשיתי הבדלה ואז ניגשתי אליו ואמרתי לו 'אחי היקר, מה קרה?' הוא אומר לי 'תדע לך, היה לי כל כך קשה לאכול ביום כיפור. מי ששמר מצוות בחיים שלו והתרגל לצום - פתאום לאכול, זה היה לי כל כך קשה, פתאום אתה הגעת, ואמרת לי 'בוא, יש סיכוי, יש תקווה, בוא תתפלל איתי', והרגשתי שהקדוש ברוך הוא עושה לי סימן, מאותת לי שהוא לא התייאש ממני. וכשאמרתי את המילים של התפילה, פתאום התחלתי לבכות, ואני חושב שמפה אני חוזר לדרך חדשה, שהיא בעצם ישנה.
אותו חייל מאז יום הכיפורים עשה שינוי בדרכו, חזר בתשובה, וחזר לאורח החיים שהיה נוהג. אחרי שנתיים בערך הוא התקשר אליי להגיד לי שהוא התחתן בשעה טובה ומוצלחת. אז זכרו ילדים, גם אם עשיתם פעם מעשים פחות טובים, גם אם התבלבלתם וגם אם יש תקופה שלא התפללתם, תמיד, אבל תמיד, הקדוש ברוך הוא מחכה לכם ומצפה לתפילתכם. שיהיה לכם הרבה הרבה בהצלחה, ותדעו לכם שהתפילה שלכם היא הדבר הכי מתוק והכי אהוב לפני ריבונו של עולם. יום נפלא לכולם.