שלום וברכה! היום, בעזרת השם, נעסוק בכמה מצוות התלויות בארץ, לא רק בשנת השמיטה אלא גם בערלה ובנטע רבעי. אתם יודעים ששלוש שנים אסור לאכול מהפירות של העץ - זה נקרא ערלה. חוק, ככה הקדוש ברוך הוא קבע. ובשנה הרביעית מותר לאכול, ולא רק שמותר לאכול, עולים ואוכלים את זה בקדושה בירושלים. כל המשפחה עולה, אוכלת בקדושה ובטהרה בירושלים. שנזכה במהרה לעלות לירושלים הקדושה עם בית המקדש! אם אדם לא יכל לעלות עם הפירות שלו ישר לירושלים, הוא היה צריך לפדות את זה.
לדוגמא נגיד שאני בוצר את הכרם שלי, ויש לי ענבים בשווי של 500 מאות שקל, אני פודה את זה ב-500 שקל, מעביר את הקדושה של הפירות, אומר: "ה-500 שקל האלו עכשיו הם יהיו קדושים", ואז כשאני אעלה לרגל לירושלים בחג או בהזדמנות אחרת, אז אני אקח את ה-500 שקל ואקנה בהם כל מיני דברים. אני אוכל לקנות קורבנות ולאכול בשר ולאכול לחם ולאכול פירות, לקנות דברים בירושלים ולאכול אותם בקדושה. ככה היה בזמן בית המקדש, ובעזרת השם גם בקרוב. כל עוד אין את בית המקדש, אז במקום לפדות את זה ב-500 שקל פודים את זה בפרוטה אחת, משהו סמלי ביותר, הכל פדוי על זה.
זה רק סמלי אבל חייבים להקפיד על זה - בשנה הרביעית לפדות. למה אני מספר לכם על כל זה? לנו למשפחה יש כרם. אבא שלי זכרונו לברכה נטע כרם שהוא רצה שיהיה ראוי להבאת נסכים לבית המקדש. הכרם עבר שינויים, שתלנו מחדש לפני ארבע שנים, השנה זו השנה הרביעית, ואנחנו נזכה השנה - שנת השמיטה תשפ"ב, אנחנו נזכה גם לפדות את הכרם. ולמה לפדות? נזכה לעלות ולאכול אותו בעזרת השם בקדושה בירושלים. אם אי אפשר יהיה אז אולי נצטרך לפדות אותו. אבל הכרם יהיה פתוח לכולם, הוא הפקר בשנת השמיטה, וכל מי שרוצה - גם אתם מוזמנים לבוא לכוכב השחר ולבצור את הכרם שלנו, אבל לא לשכוח לעלות ולאכול את זה בקדושה בירושלים.
ואם בית המקדש עוד לא ייבנה אז לפדות את זה על פרוטה. וכעת אני רוצה להסביר הלכה שקשורה לשמיטה והלכה שקשורה לערלה. אתם יודעים, בשנת השמיטה אסור לזמור את הכרם, זה פסוק מפורש: "וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר". זמירה, זאת אומרת החיתוך של הענפים, שהחקלאים עושים אותו בדרך כלל בחורף, ובזכות זה אחרי זה בקיץ יש צמיחה נוספת והפירות יוצאים גדולים וטובים. אי אפשר לעשות את זה. אז מה עשינו? לפני שנת השמיטה הגענו וזמרנו את הכרם. זה לא זמן אידיאלי לזמור.
יש חקלאים שמעדיפים לא לזמור בכלל בשנת השמיטה. יש כאלו שחותמים על היתר המכירה ואז הם יכולים לזמור על ידי גוי. אבל אנחנו החלטנו לזמור לפני שנת השמיטה למרות שזה לא הכי בריא לעץ לחתוך אותו כשעוד יש לו ענפים ועלים ירוקים. אבל לא רק ענפים ועלים ירוקים היו השנה. מכיוון שהכרם שלנו, זו הייתה רק השנה השלישית שלו, אז גם הענבים שהיו - לא בצרנו, וכשהגעתי לזמור את הכרם, הופתעתי מאוד! הכרם היה מלא בענבים ויצאה לי ערימה ענקית של ענבים כשבאתי לחתוך, ואז אמרתי לעצמי - עכשיו אני מבין למה כל כך חשוב כשאנחנו הולכים אל השוק לקנות או לאיזה ירקן, לבקש לראות את תעודת הכשרות, כי בקלות יכולתי לקחת את כל הענבים שעכשיו בצרתי, לבוא אל השוק ולמכור אותם, ואף אחד לא היה יודע שהם ערלה, הם נראים בדיוק כמו ענבים רגילים.
ולצערנו יכול להיות חקלאים שעושים את זה, שהם לא מקפידים על שמירת כל המצוות, הם לא מבינים כמה חשוב לשמור גם חוק שאתה לא מבין: למה שלוש שנים אסור לאכול? הם לא מבינים אז הם אומרים: "אז אנחנו נלך ונמכור את זה נרוויח עוד קצת כסף". זו טעות!! אנחנו שומרים את התורה גם כשאנחנו לא מבינים. התורה אמרה: שלוש שנים לא משתמשים בפירות, אז לא משתמשים בפירות. חשוב מאוד, בסדר? תזכרו, הולכים לשוק - לבקש תעודת כשרות לבדוק שאין בעיה של ערלה.
ילדים יקרים, אני רוצה לאחל לכולנו שנזכה במהרה ממש שייבנה בית המקדש, ונוכל לעלות עם הפירות נטע רבעי, שתבואו לבצור בכרם שלנו, לעלות ולאכול אותם בירושלים, או להכין מהם יין ולהביא לנסכים לבית המקדש. להתראות… בבית המקדש!!