הקדמה לסירטון: שלום לכל הילדים היקרים! "וְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ" - ככה אנחנו מתפללים מדי יום. פרשת "בְּחֻקֹּתַי,", פרשה שפותחת בחשיבות של שמירת המצוות: "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם", אז: "וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם" - יהיה גשם בזמן, "וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ", והפסוקים ממשיכים: "וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ", "וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם", "וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם" - הקדוש ברוך הוא ישכון בתוכנו, יהיה את בית המקדש אם אנחנו שומרים את המצוות.
כמה בכל הדורות עם ישראל שמרו על המצוות. והנה, אנחנו רוצים לשמוע כעת סיפור מהרב מוטי על אחד מענקי עם ישראל שהקפיד כל-כך על שמירת המצוות. בואו ונשמע. שלום ילדים, מה שלומכם? הו, באתם בדיוק בזמן, עוד רגע לא יכולתי לדבר. אני בדיוק עמדתי ליטול ידיים לקראת האכילה. נטילת ידיים, איזו מצווה מיוחדת! אנחנו כל-כך מקפידים עליה, עושים אותה כל-כך הרבה פעמים ביום, לפני האוכל. תראו איזה יופי, אפילו כלי יפה יש לנו. תראו, המצווה הזאת היא באמת חביבה והיא מיוחדת, והיה אפילו מי שהקפיד עליה כל-כך עד שהיה מוכן למסור את נפשו כדי לקיים אותה.
כן, עד כדי כך - רבי עקיבא, רבי עקיבא הגדול. מספרים חכמינו, שכשרבי עקיבא ישב בבית האסורים, היה מגיע בכל יום תלמידו - רבי יהושע הגרסי, והיה מביא לו אוכל ומים לנטילת ידיים, כל יום ויום. כך היה מסור אליו. יום אחד הגיע רבי יהושע לבית הכלא, עצר אותו הסוהר, השומר בפתח, ואומר לו: "תראה לי מה הבאת". ורבי יהושע כהרגלו פתח והראה לו: מעט אוכל, מעט מים, ורצה להיכנס. אומר לו השומר: "יותר מדיי מים הבאת היום, לא טוב. אולי אתה רוצה להשתמש בהם כדי לרכך את האדמה ולחפור מחילה, לעזור לאחד מהאסירים לברוח, לרבי עקיבא שאתה מבקר אותו?" רבי יהושע ניסה להסביר ולומר לשומר שזה מה שרבי עקיבא צריך.
השומר לא הסכים, אמר לו השומר: "שפוך חצי מהכמות, החצי הנותר יספיק לו", וכך נאלץ רבי יהושע לעשות - שפך חצי מהכמות ונכנס אל תוך הכלא. כהרגלו נכנס אל רבי עקיבא ונתן לו את האוכל ואת המים. רצה רבי עקיבא ליטול את ידיו אבל פתאום הוא ראה שכמות המים מאוד קטנה. אמר לו רבי עקיבא לתלמידו רבי יהושע: לחתוך בעריכה: "תלמידי היקר, מה אתה עושה? אתה יודע שאני זקן ואני צריך גם מים לשתות בכמות שתחזיק אותי בחיים, מדוע הבאת לי כל-כך מעט מים?" אמר לו רבי יהושוע: "אני מצטער רבי, זה לא באשמתי" וסיפר לו מה היה.
אמר רבי עקיבא: "טוב, "אם ככה אז אני אטול ידיים ואני לא אשתה היום". אמר לו תלמידו: "אבל רבי, אתה צריך לשתות, חם, אתה לא אדם צעיר, אתה חייב לשתות, אתה תסכן את חייך!" כששמע את זה רבי עקיבא, זה מה שהוא עשה: באותו היום לא אכל לחם, וזה כמעט כל מה שהיה לו לאכול. הוא השתמש במים בשביל לשתות אבל בגלל שלא היה מספיק לנטילת ידיים הוא פשוט לא אכל. לחתוך: איזה יופי. אמר רבי עקיבא: "ראויה מצוות נטילת ידיים שאני אתייסר בשבילה, ולא אוכל לחם היום." כן.
מצוות נטילת ידיים חשובה כל-כך ונפלאה, ואתם יודעים למה? אני אגיד לכם: המצווה הזאת מרגשת. כשאנחנו נוטלים את הידיים אנחנו למעשה מטהרים את הידיים שלנו לקראת האכילה. כן, ממש כאילו היינו אוכלים קודשים. ממש כאילו היינו בירושלים, כשבית המקדש קיים, מקפידים על כל רגע של טהרה. וכשאנחנו נוטלים ידיים אנחנו עסוקים בהכנות לקראת האוכל כאילו בית המקדש היה קיים. וכך, בכל פעם ופעם כשאנחנו נוטלים את הידיים לפני האוכל, אנחנו למעשה מזכירים לנו, לעצמנו, כמה אנחנו מתגעגעים לבית המקדש וכמה הוא חסר לנו וכמה אנחנו מקווים שבקרוב, בקרוב ממש, נזכה לאכול קודשים בקדושה ובטהרה. אז אני אמשיך לענייניי, ואתם תזכרו: מצוות נטילת ידיים, מצווה כל-כך קלה וכל-כך נפלאה, פשוט לעשות אותה. להתראות.