שלום לכל הילדים היקרים! עוד רגע שבת. ודאי בליל שבת כשאתם עושים את הקידוש עם כל המשפחה, ודאי אתם מרגישים איזשהו רגע מיוחד, רגע קדוש. היום אני רוצה להתבונן ברגע הקדוש הזה של הקידוש. אנחנו אומרים בקידוש ''אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְותָיו'', תודה ה' שקידשת אותנו, נתת לנו להיות עם קדוש, עם מיוחד, בזכות המצוות ובזכות מצוות השבת, ''וְשַׁבַּת קָדְשׁו בְּאַהֲבָה וּבְרָצון הִנְחִילָנוּ'', ואז אנחנו אומרים שהשבת היא זיכרון לשני דברים: אנחנו אומרים ''זִכָּרון לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית'' ואומרים שהיא ''זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרַיִם''.
זה מבוסס על הפסוקים, בפסוקים גם כתוב שזה זכר ליציאת מצרים, והכוונה שאנחנו זוכרים שהיינו עבדים במצרים והנה יצאנו משם. ככה שישה ימים עבדנו, אבל אנחנו זוכרים: רגע רגע, הגיע רגע מיוחד, רגע של חרות, שאנחנו לא עובדים, "זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרַיִם", ה' בחר בנו, וגם "זִכָּרון לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית", שבמעשה בראשית ה' ברא את העולם בשישה ימים "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ". וכמו שאנחנו אומרים בקידוש, ה' ברך את יום השבת וקידש אותו, ומתוך כך יש לנו מצווה לקדש את השבת, לעשות קידוש בליל שבת.
איזו מצווה יקרה זו! אבל אני רוצה לחבר אתכם רגע למשהו עוד יותר מיוחד, משהו ששמעתי מסבא של סבא של אמא שלי. קראו לו רבי יעקב יהודה לייב לוי. הוא היה רב של העיר סלאשין בפולין, ולאחר מכן הוא עלה ביחד עם עוד שני אחים שלו. בלילה אחד הם חלמו חלום שקורא להם לעלות לארץ, והם עלו שלושתם ביחד לארץ והיו רבנים חשובים בירושלים, בעיר העתיקה. הם חיזקו מאוד את יושבי ירושלים. הם דאגו לכל דבר שצריך בירושלים: לבתי כנסת, לקניית אדמות, הם תמכו ביהודים שהלכו לקנות את האדמות של פתח תקווה או את האדמות שבקבר שמואל הנביא, וכל הזמן פעלו לטובת אנשי ירושלים.
רבי יעקב יהודה לייב היה צריך גם לפעמים לנסוע לחוץ לארץ, וכשהוא נסע לחוץ לארץ הוא קצת הצטער שהוא עוזב את קדושתה של ירושלים, אבל היה משהו אחד שניחם אותו: הקידוש של ליל שבת. כשהוא היה אומר "זִכָּרון לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית", הוא היה אומר: 'זה לא רק הפשט הפשוט של 'שישה ימים ה' ברא וביום השביעי קידש את יום השבת'. ''זִכָּרון לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית'' - 'זה מזכיר לנו את המעשה הבראשיתי', כך הוא היה אומר, 'את המעשה הראשוני, שה' ברא את העולם, לפני שאדם עשה את החטא, והיה בגן עדן.
אז כשאני עושה קידוש ואומר "זִכָּרון לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית" אני נזכר בטעם של גן עדן, אני נזכר בקדושה של ירושלים עוד לפני הגלות, בטעם של יהודים לפני שהם עשו חטאים, בטעם הקדוש והטהור'. כך הוא נכנס לשבת. לא רק הוא, כל מי שהיה מסביבו הרגיש את קדושתה של ירושלים, את הטעם של גן עדן כשנכנסת השבת. איזו הרגשה מיוחדת, ההרגשה מרוממת אותי. אין לי חשק לעשות חטאים, אין לי חשק, אני רוצה רק לעשות מעשים טובים! כך הוא היה מרגיש. מספרים שפעם אחת הגיע אליו רב של עיר אחרת, ואמר: ''הבת שלי מאוד חולה, הרופאים אומרים שהיא הולכת למות, אולי אתה יכול לעשות משהו?" אמר לו רבי יעקב יהודה לייב: ''אני?
מה אני, אלוקים? אבל תבוא לקידוש עם הבת שלך". הוא הגיע לקידוש עם הבת שלו, וכשהבת שלו הרגישה את טעם גן עדן, את הטעם הקדוש הזה של "זִכָּרון לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית'', מיד היא התחילה להרגיש טוב והבריאה. ילדים יקרים, עוד רגע שבת נכנסת. אני מבקש מכם, תזכרו, השבת היא ''זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרַיִם'' ששם היינו עבדים, השבת היא ''זִכָּרון לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית'', שה' ברא את העולם בשישה ימים ''וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ''.
אבל תזכרו גם את הפירוש העמוק הזה, את הפירוש שאומר: השבת, בואו נרגיש אותה, השבת היא טעם גן עדן, היא טעם של לפני החטא, טעם של מעשה בראשית עוד לפני החטא. זה אומנם רק ברמז, אבל ככה אני מציע לנו לנסות ולהרגיש את קדושתה של השבת. שבת שלום, לחיים, לחיים!