שלום לכם תלמידים יקרים. היום אני רוצה לדבר איתכם על מילה אחת- המילה "אמן". המילה הזאת היא מילה מאוד מאוד מיוחדת שיש לה בעצם שתי משמעויות בעניין של ברכה. אנחנו אומרים אמן, זה מלשון נאמן, באמת אנחנו, נאמנים עלינו מה שאותו אדם אמר, ואנחנו באמת מסכימים עם מה שהוא אמר. והדבר השני, זה מלשון אמונה, אנחנו מאמינים במה שהוא אמר, וגם כמובן אנחנו מסכימים עם מה שאותו אדם אמר. כשאנחנו באים ואנחנו רוצים לענות אמן אחרי ברכה, זה מאד משנה אם אנחנו מתכוונים לצאת ידי חובה, ואז לדוגמא בקידוש, אנחנו שומעים קידוש בבית בליל שבת או בכל זמן אחר, אז אותו אדם שאומר את הקידוש, הוא מכוון שאני אהיה חלק מהברכה שלו, ואני כשאני עונה אמן, אני בעצם אומר נכון!
זה אמת, והלוואי! גם כן שאני אצא ידי חובה, ואני מסכים עם מה שאמר, והלוואי שזה יקרה ויתגשם. יש לפעמים שאני לא רוצה לצאת ידי חובה, אני סתם, אני שומע מישהו מברך ברכה: "שהכל נהיה בדברו", "בורא מיני מזונות" או כל ברכה, ואני עונה אמן, כלומר באמת, כל מה שאותו אדם אמר זה באמת, ואני משבח את הקדוש ברוך הוא ביחד עם אותו אדם. אבל זה לא סתם, אומרים לנו חז''ל: גדול העונה יותר מן המברך. אותו אדם שהוא עונה אמן, זה יותר מאותו אדם שמברך.
אבל למה? זה לא כל כך הגיוני, לכאורה. כשאנחנו עונים אמן, אנחנו בעצם מצטרפים להיות שני אנשים שביחד משבחים את הקדוש ברוך הוא. ממש כמו עדות. אנחנו יודעים שעד אחד עדותו לא יכולה להתקבל. אבל שני עדים, העדות שלהם יכולה להתקבל. ולכן כשאני מברך והחבר שלי עונה אמן, או אני עונה אמן על הברכה של החבר שלי, אנחנו בעצם ביחד מצטרפים להעיד כלפי כל העולם, שהקדוש ברוך הוא הוא זה שברא את אותו דבר, או את אותו שבח שאנחנו משבחים את הקדוש ברוך הוא, שבח אמיתי.
וממילא העדות הזאת יכולה להתקיים על ידי מילה אחת קטנה. "אמן". אז בפעם הבאה שאתם מברכים, תדאגו שיהיה מישהו לידכם שיענה אמן, או לחלופין אם אתם שומעים ברכה- לא לשכוח לענות אמן.