שלום ילדים יקרים. אנחנו לומדים בספר "בראשית" על אבותינו אברהם, יצחק ויעקב, שהתפללו אל הקדוש ברוך הוא. התפללו אליו שירפא חולים. התפללו אליו שירחם על אנשי סדום- תפילה של אברהם. התפללו אליו שיעזור להם בדרך- תפילה של יעקב, למשל. אבל האם אנחנו יודעים שהאבות התפללו באופן קבוע, כל יום? אומרת לנו התורה בפרשת "וירא", יום אחרי שאברהם אבינו התפלל על אנשי סדום את התפילה המפורסמת: אולי יש חמישים צדיקים? אולי יש ארבעים צדיקים? יום אחר כך כתוב: "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם אֶת פְּנֵי ה' ", אומרים חז"ל: הנה, הוא חזר לאותו מקום ושוב התפלל.
בפרשת "תולדות", כתוב: "וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב", לא הייתה לו סיבה מיוחדת למה הוא צריך לשוח בשדה, הוא יצא להתפלל. התפילה הייתה אצל אבותינו דבר יום-יומי. למה? מה יש להתפלל ביום-יום? לפעמים אנחנו מרגישים בתפילה שלנו שהיא קצת מיותרת. אם באמת יש לנו סיבה טובה, אם יש מישהו חולה אנחנו נקרא תהילים, נתפלל מכל הלב. אנחנו יוצאים לדרך - נתפלל תפילת הדרך. אבל למה כל יום לפתוח את הסידור ולהתפלל? מאבותינו למדנו שהתפילה היום-יומית היא הקשר החי והזורם עם הקדוש ברוך הוא.
למה להתפלל רק כשקשה? כל דבר שאנחנו רוצים, באופן טבעי אנחנו צריכים לפנות אליו. יש יום שאנחנו לא רוצים משהו? האם אנחנו נזכרים בקדוש ברוך הוא רק לפעמים, כשקשה לנו? מסופר על רבי נתן, תלמידו של רבי נחמן מברסלב, שפעם אחת אמר לרבו, רבי נחמן: "אתה יודע איזה מעצבן, נפל לי כפתור מהחולצה ואני לא יודע איפה למצוא כפתור כזה." אמר לו רבי נחמן: "התפללת על זה?" אמר לו רבי נתן: "מה? להתפלל על כפתור של חולצה? כאילו, מה זה מעניין את ריבונו של עולם כפתור של חולצה?" אמר לו רבי נחמן: "ואתה חושב שתשים כפתור של חולצה בלי שהקדוש ברוך הוא יידע מזה?
ברור שהוא יידע, אז למה לא לבקש ממנו?" כל דבר בעולם הקדוש ברוך הוא קשור אליו והדרך הכי טובה להרגיש את זה, זה להתפלל אליו כל יום, על כל דבר. שנזכה תמיד שכל רצון שלנו יהיה מחובר לריבונו של עולם.