"עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ", איזו תפילה! תפילה שכתוב בסידורים עתיקים שיהושע בן נון הוא זה שחיבר אותה. יהושע בן נון היה במדבר בדור שכל היום יושבים ולומדים תורה, לא צריכים לעבוד ואז הוא מכניס את עם ישראל לארץ ישראל, וכשהוא מכניס את עם ישראל לארץ ישראל, אז הוא שואל את עצמו: "רגע, אז מה התפקיד שלנו כאן בארץ?", אומר יהושע בן נון: "התפקיד שלנו, יחד עם זה שאנחנו מגדלים את הפירות היפים של ארץ ישראל, יחד עם זה שאנחנו עובדים בארץ ישראל, אנחנו צריכים להתפרנס, לבנות בתים, אנחנו כבר לא במדבר.
אבל יחד עם זה אנחנו צריכים לקרוא בשם ה', אנחנו צריכים לשמור את המצוות בתוך ארץ ישראל וזה מחבר. זה מחבר בין העולם שהקדוש ברוך הוא 'נוטה שמיים' לבין הארץ. וכך אנחנו אומרים ב"עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ". כך יהושע בן נון קבע לומר, שאנחנו צריכים לשבח ולהודות לקדוש ברוך הוא על שהוא נתן לנו תפקיד, לחבר בין 'נוטה שמיים' ו'יוסד ארץ'. כשאנחנו כורעים ומשתחווים, דואגים ככה לכרוע ולהשתחוות כשאומרים את המילים האלו: "וַאֲנַחְנוּ כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וּמוֹדִים לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא".
על מה אנחנו מודים לך? אנחנו מודים שבחרת בנו לתפקיד הזה, לתפקיד להיות בארץ ישראל, לאכול את הפירות הקדושים של ארץ ישראל ויחד עם זה לקיים את המצוות ולקדש את שם ה'. זה התפקיד של עם ישראל - להביא ברכה לעולם כולו, לחבר את כל העולם לשם ה'. אז הלוואי שנזכה. אתם יודעים, אני רב בית ספר בפדואל. יש ישיבה בפדואל ומדי פעם אני הולך להתפלל שם. ומה ראיתי? שבכל תפילה, כשהם מסיימים את התפילה בתפילת "עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ", בחורי הישיבה רוקדים "עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ".
אז אני רוצה להזמין אתכם, גם אתם בכיתה - אולי תנסו לרקוד, לשמוח בתפקיד שקיבלנו. בואו נתחיל ונצטרף אל בחורי ישיבת פדואל. "עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ לַאֲדוֹן הַכֹּל, לָתֵת גְּדֻלָּה לְיוֹצֵר בְּרֵאשִׁית, שֶׁלֹּא עָשָׂנוּ כְּגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת, וְלֹא שָׂמָנוּ כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה. שֶׁלֹּא שָׂם חֶלְקֵנוּ כָּהֶם, וגוֹרָלֵנוּ כְּכָל-הֲמוֹנָם, שֶׁהֵם מִשְׁתַּחֲוִים לְהֶבֶל וָרִיק, וּמִתְפַּלְּלִים אֶל אֵל לֹא יוֹשִׁיעַ. וַאֲנַחְנוּ כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וּמוֹדִים לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא".