שלום וברכה תלמידים יקרים ואהובים! אונייה אחת הפליגה פעם ללב ים. היו עליה אנשים עשירים שקנו סחורות בארץ אחת. הם קנו וילונות, שטיחים, רהיטים... והם רצו למכור את זה בארץ אחרת. האונייה הזאת נסעה, הפליגה בים במשך כמה חודשים וכולם כבר חיכו 'מתי כבר תגיע ונוכל לרדת ולהרוויח את הכסף, שבשביל זה נסענו?' עברו כמה חודשים, וסוף סוף כולם ראו מהאונייה את החוף. כולם ירדו לסיפון ועמדו והסתכלו, ואמרו: 'איזה יופי, סוף סוף נוכל לרדת ולמכור את כל הסחורות שלנו'.
אבל אז התברר שהאונייה לא מצליחה להיות יציבה במקום אחד. כל הזמן היא זזה ומתנדנדת, גל אחד דוחף אותה לפה, וגל אחר מחזיר אותה לפה. אי אפשר לרדת מהאונייה במצב כזה. גם האנשים שבאו מהחוף על סירות ורצו לטפס לאונייה ולקחת את הסחורות, הם לא העזו להתקרב, זה נורא מפחיד, האנייה זזה. רק אחרי כמה שעות הציע רב החובל לקחת עוגן, זה ברזל, לתקוע אותו באדמה, ואז כשהאוניה הייתה יציבה במקום אחד, כולם יכלו לרדת סוף סוף ולמכור את כל הסחורות.
למה יציבות זה דבר כל כך חשוב בחיים? הרבה פעמים אנחנו מרגישים מבולבלים, זזים מצד לצד, יום אחד דואגים ככה, יום אחד דואגים ממשהו אחר. יש לנו הרבה צרות לפעמים. יש מבחנים קשים. אנחנו לא מבינים את מה שהמוֹרָה או המוֹרֵה מסביר. מה נעשה, איך נסתדר? איך יהיו לנו חברים? אבל יש יתרון אחד פשוט, וזה לתקוע עוגן, אבל לא למטה באדמה, אלא למעלה בשמיים, הכוונה בה'. לזכור שתמיד תמיד ה' איתנו, ה' תמיד הוא רואה אותנו, הוא דואג לנו, מלווה אותנו, וגם כשקשה לנו זה הכל ממנו, הכל לטובה, הכל בסוף יסתדר, הכל בטוח יהיה בסדר.
מי שמבין את זה, הוא רגוע, הוא מרגיש יציב. ולכן גם בתפילה, אחרי שאמרנו בתפילת שחרית "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד", אנחנו מאמינים שה' הוא האלוקים, והוא שולט על כל העולם, יש רק ה' אחד, והכל הכל ממנו, עכשיו אנחנו אומרים בסוף קריאת שמע "אמת ויציב". זה נותן לנו יציבות, אנחנו רגועים, לא דואגים, ולא פוחדים ולא מפחדים מאף אחד. שיהיה לכולכם, תלמידים יקרים, יום מקסים!