שלום ילדים חמודים. היום רציתי לשתף אתכם בסיפור אישי שקרה לי לפני הרבה שנים. הייתי מעבירה שיעור תורה לנשים, זה היה בשעות הערב. ערב אחד אני יצאתי מהבית ושכחתי לקחת את הארנק ואת הטלפון. כשירדתי לאוטו נזכרתי ששכחתי, אבל אמרתי: מה אני צריכה, אני יודעת, אני נוסעת, מעבירה את השיעור וחוזרת. אבל לא ידעתי מה יקרה באמצע. התחלתי לנסוע ונסעתי בכביש בין חיפה לעיר אחרת, זה נקרא 'כביש החוף'. נוסעים בו במהירות, ולאט לאט אני הרגשתי שהרכב מוריד מהירות, נוסע לאט יותר ולאט יותר, וכמה שאני לוחצת על הגז הוא לא מצליח לנסוע.
אמרתי: בסדר, יצאתי מוקדם, גם אם אני אסע לאט אני אצליח להגיע לשיעור בזמן. נסעתי ונסעתי, והאוטו נוסע לאט לאט, ועוד יותר לאט, ומאט ומאט, ועד שאני ראיתי שאפילו עשן מתחיל לצאת מהמכסה מנוע. אמרתי לעצמי: זהו, זה מסוכן, אני עוצרת בצד, אני לא יכולה להמשיך לנסוע. עצרתי את הרכב בשוליים של הכביש, בצד הכביש. כל הזמן אמרתי לעצמי בראש: אני אסתדר, אני יודעת מה עושים. שמים אפוד זוהר כי זה היה בחושך, כדי שיראו אותי ואני לא אדרס, שמתי משולש שאומר שהאוטו עכשיו בבעיה שלא יתנגשו בו, וסימנתי למישהו שיעצור, אולי תהיה לי אפשרות להתקשר כדי שיקחו את האוטו, שמישהו יבוא לאסוף אותי.
הרמתי ככה את היד, ככה מסמנים למישהו שיעצור, ואף אחד לא עצר. עמדתי שם לבד בחושך, עם הרכב התקוע, ולא היה לי איך להתקשר, ולא ידעתי מה לעשות, וחיכיתי, וחיכיתי, וחיכיתי, עד שכבר כאבה לי היד. אז הרגשתי בלב תחושה כזאת שזהו, אני לא יכולה להסתדר יותר בעצמי, אני חייבת שה' יעזור לי. רק אז, כשהרגשתי את התחושה הזאת שה', אתה חייב לעזור לי. התפללתי אליו במילים שלי, אמרתי: ה', בבקשה תעזור לי, תיתן למישהו שירחם עליי ושיעצור לי, שיהיה לו טלפון, שהוא יהיה איש טוב שייתן לי להתקשר שמישהו יוכל לבוא לעזור לי ולהוציא אותי מפה.
ואז אמרתי פרק תהילים "שִׁיר למַּעֲלוֹת", והרגשתי שממש כל מילה אני כתבתי אותה. "שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי, עֶזְרִי מֵעִם ה' עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ''. ככה אחרי שהתפללתי, איך שסיימתי את פרק התהילים, טאדאם, מכונית עצרה, מכונית עצרה. ברוך ה' היה לו טלפון וזה היה איש טוב, והוא נתן לי להתקשר, וככה בעלי יכול היה לבוא לאסוף אותי, והצלחתי ככה להסתדר. אז אני גם מזמינה אתכם להתפלל לה' במילים שלכם, לפני התפילה, על מה שאתם רוצים ולכוון. לכוון, להרגיש שממש אתם כתבתם את המילים האלה. רק בדברים טובים, תודה לכם.