-בוקר טוב ילדים חמודים. אני נמצא בבית הכנסת, לפני תפילת שחרית, ואתם יודעים, אני פותח את הסידור, ומה אני רואה? אני רואה משהו מרגש, בואו תסתכלו מה אני רואה: "הֲרֵינִי מְקַבֵּל עָלַי מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוךָ", וַהֲרֵינִי אוהֵב אֶת כָּל אֶחָד מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּנַפְשִׁי וּמְאודִי." ומה הפסוקים האלה אומרים? שלפני התפילה אני מקבל על עצמי לאהוב את כל אחד מעם ישראל, כמו שאני אוהב את עצמי. כמו שאני עושה טוב לעצמי אני אעשה גם טוב לאחרים, כמו שאני לא רוצה שיעשו לי משהו לא טוב, ככה אני לא אעשה לאחרים משהו לא טוב.
ולמה אני כל-כך מתרגש? כי אני רוצה לספר לכם סיפור על הרב קוק, שזה ממש ממש ממש מתאים, הפסוקים האלה ממש מתאימים לסיפור. אז בטח אתם רוצים לדעת כבר מה הסיפור. אז הסיפור הוא בעצם שהרב קוק היה רב גדול. הוא היה הרב הראשי לישראל, הרב הראשון, שהוא היה הרב הראשי לישראל והוא הקים את הרבנות הראשית לישראל. ובאותם ימים הוא היה קם מוקדם בבוקר, מתפלל, לומד תורה, הוא גם כתב הרבה ספרים, היו לו תלמידים, וגם הוא עשה תפקידים של רב גדול: הוא היה נפגש עם אנשים חשובים, הוא היה עובר בין כל מיני מקומות בארץ ישראל והיה מחזק את המתיישבים והוא היה רב מאוד עסוק.
ויום אחד אחרי כל היום הארוך הזה, הוא חזר הביתה ופתאום הוא ממשש בכיסים שלו והוא רואה שהוא שכח את המפתח. מה עושה בן אדם ששוכח מפתח? נוקש בדלת, נכנס דרך החלון... אבל הרב קוק לא נקש בדלת ולא נכנס דרך החלון. למה, אתם שואלים? כי הוא לא רצה להעיר את אישתו הרבנית, היא עבדה כל היום קשה בבית עם הילדים ואם באו אנשים, היא הייתה צריכה שהבית יהיה תמיד נקי ומסודר, והיא הייתה מכניסה אורחים ומגישה להם משהו לשתות. היא עבדה מאוד קשה, אז הרב קוק בשום פנים ואופן לא הסכים להעיר אותה.
מויישי, אז מה הוא עשה? אה, מה את חושבת שהוא עשה? לא יודעת, אם לא לנקוש בדלת ואם לא להיכנס דרך החלון.. אז אני אגיד לך מה הוא עשה... לא.. לא יכול להיות מויישי, אני לא מאמינה, מה, הוא ישן בחוץ? על המדרגות? כן, בדיוק. הוא פשוט נשען על הקיר וישן, זה הכל. וואו, איזה סיפור מדהים, איזה לימוד של "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוךָ." נכון. ילדים, זו גדלות של רב. זה לא רק ללמוד "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוךָ", זה גם לקיים וזה העיקר. מויישי, תודה רבה על עוד סיפור נפלא, תודה רבה. להתראות ילדים חמודים.